רשימות קודמות על חנוכה
תשורה קטנה לחג: לכבוד החנוכה (וגם לחג המולד הממשמש ובא)
שבחי מעוז
בספרות העברית שמור מקום של כבוד לזיכרונותיו המקסימים של חיים צ'מרינסקי, 'עיירתי מוטלה'. זיכרונות אלה, שאותם פרסם לראשונה חברו אלתר דרויאנוב בשנת 1922, בכרך ב' של 'רשומות', הוהדרו על ידִי מחדש לפני כעשור (תשס"ב) וראו אור בהוצאת מאגנס.
צ'מרינסקי (שכינויו הספרותי היה ר' מרדכילע) היה דמות מיוחדת במינה והארכתי לספר עליה במבוא למהדורה החדשה. הוא נולד בעיירה הקטנה מוֹטֶלֶה (Motol) שבפלך גרודנה (בלארוס של ימינו), כנראה בשנת 1862 (הוא עצמו לא ידע את שנת הולדתו המדויקת), ועזב אותה בשנות השמונים לאחר נישואיו. מכאן ואילך נע ונד, החליף עבודות ואידאולוגיות, אך את עיקר פרסומו קיבל כעיתונאי יידיש, פובלציסט ופיליטוניסט, שאהב בעיקר לתרגם ולכתוב משלים.
'אם ישאלוני', כתב עליו ידידו יהודה נובקובסקי, 'מי היה חיים צ'מרינסקי? אשיב: מה
לא היה חיים צ'מרינסקי? הוא היה אתיאיסט מובהק, "כופר בעיקר" בעל רגש דתי עמוק. כעסקן ציבור הוא היה ציוני, טריטוריאליסט וסוציאליסט, ולא משום שלא הבין את השיטות השונות או שהיה נעדר עקרונות. הוא פשוט התקשה להגדיר את עצמו...'
את זיכרונותיו ממוטלה
– הידועה בתולדות ישראל כעיר הולדתו של חיים וייצמן (ועוד אישים חשובים נוספים)
– כתב בבית חולים ביקטרינוסלב, בהיותו על ערש דווי. שם, בודד ורחוק מילדיו, הזכיר לו אלתר דרויאנוב התחייבות שנטלו שניהם על עצמם: 'איש איש מאתנו יכתוב את עיירתו, סדרי חייה, מנהגיה, פרנסותיה, פרצופי טיפוסיה, כפי שהם שמורים בתוך זיכרונו'.
צ'מרינסקי נענה לאתגר והחל לחבר את זיכרונותיו בעברית. מחלתו כפתה עליו לשכב אך ורק על גבו, ולפיכך הוכרח לכתוב בעיפרון ולא בעט. הוא כתב יום ולילה, מתוך יסורי גוף ונפש, וזמן קצר לאחר שהשלים את הזיכרונות נפטר, בג' בשבט תרע"ז (26 בינואר 1917). הזיכרונות המלבבים ראו אור רק לאחר מותו.
בפרק 'ימי חנוכה ומאכליהם' נזכר צ'מרינסקי בילדותו, במשחקי הקלפים המשפחתיים ולבסוף בסעודה החגיגית שאותה הוא מתעד בפירוט מעורר תיאבון.
הנה פרק הזיכרונות ואחריו מאמרה של
רונית ורד שיחד עם שרי אנסקי שִׁחזרה לפני שנה את
ארוחת הבולבוסין במוטלה.
