סלונים, סלאנים Сло́ним Сло́нім Slonim,
סלונים היא עיר נפה במחוז הורודנה (גרודנה), 143 ק"מ מדרום מזרח לגרודנה. נמצאת בצומת הנהרות שצ'ארה (Shchara ), נהר היוצא מהניימן, ונהר איסה (Isa ). העיר נמצאת בשני גדות הנהר שצ'ארה וגשר גדול מחבר את שני חלקיה. סלונים מונה כיום למעלה מ- 50.000 תושבים (2012). היא ידועה ליהודים בעיקר בגלל החסידות שנוסדה בה, והמאפיינים המיוחדים לחסידות זו.
סלונים נזכרה לראשונה בכתובים בשנת 1252 בשם "אוסלונים", שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 1255 היא נזכרה כ"סלונים".
במחצית המאה ה-16 קיבלה סלונים מהמלך זיגמונט השני זכויות עיר. בשנת 1558 הוסמכה העיר לקיים שני ירידים בשנה, ירידים אלו הביאו יהודים רבים שחלקם השתקעו במקום. איחוד פולין וליטא בשנת 1569 הביא עמו הגירה גדולה מפולין לליטא בכלל ולסלונים בפרט. במאה ה-17 נהפכה סלונים המשגשגת לעיר נפה, בשנים 1631-]1685 ישב בה הסיים הפולני. בחלוקה השלישית של פולין, בשנת 1795, סופחה סלונים לקיסרות הרוסית. מ-1801 שימשה סלונים כעיר נפה בפלך גרודנה. בשנת 1860 נסללה מסילת הברזל שבין בריסק למינסק ובשנת 1871 המשיכו אותה למוסקווה, המסילה עברה בסמוך לסלונים. מספר שנים לאחר מכן, נסללה מסילת ברזל לביאליסטוק שבמזרח, כך שסלונים נהפכה לתחנת מעבר חשובה באזור.
בסתיו 1915 נכבשה העיר על ידי הגרמנים, ללא התנגדות. הגרמנים שלטו בסלונים במשך שלוש שנים.
אחרי מלחמת העולם הראשונה נכללה סלונים במדינת פולין העצמאית ושימשה כעיר נפה במחוז נובורדוק. לאחר הסכם רובינטרופ-מולוטוב נכללה סלונים החל משנת 1939 בתחום הרפובליקה הבילאורוסית של ברית המועצות. ב-25 ביוני 1941, כמה ימים אחרי מבצע ברברוסה, נכבשה סלונים על ידי הגרמנים. ביולי 1944 שוחררה סלונים שוב על ידי הצבא הסובייטי. העיר הייתה תחת שלטון סובייטי עד 1991, כאשר בלארוס נהפכה להיות עצמאית.
יהודים בודדים ישבו בסלונים בשלהי המאה ה-15. האזכור הראשון לישיבתם של יהודים נכלל בתעודה משנת 1519. המלך זיגמונט השני פירסם כתב זכויות ליהודים בשנת 1551, בין הזכויות פטור ממיסים שהיו חייבים לשלם לאחר הגירוש של שנת 1495. במאות ה-17 וה-18 ידוע על יהודים שגרו בסלונים ופיתחו קשרי מסחר עם לובלין ופוזנן. חלק מהיהודים שגרו בסלונים התפרנסו מחכירת זיכיונות לייצור ומכירת משקאות חריפים. בשנת 1634 הייתה בסלונים שריפה גדולה ובתי יהודים רבים עלו באש. מספר היהודים בסלונים הולך וגדל ממחצית המאה ה-18 ועד לסוף המאה ה-19. מגמה זו נעצרת לפני מלחמת העולם הראשונה וחוזרת על עצמה לקראת מלחמת העולם השנייה.
במאה ה-16 קמה בסלונים קהילה יהודית, ניתן ללמוד עליה מהמצבות שבבית העלמין הישן, המצבה העתיקה ביותר שנמצאה היא משנת 1529.
עיסוק היהודים באותה תקופה היה במסחר עצים, תבואות, פרוות וברזל. בתחומים אלו הייתה להם שליטה כמעט מוחלטת. היהודים התעסקו גם בשיווק מכונות חקלאיות, תעשיית גפרורים ותעשיית טכסטיל.. בסוף המאה ה-19 היהודים רכשו מפעל יי"ש, טחנת קמח (בקיטור), ותעשיית טבק וסבון. היהודים היוו גורם מרכזי בתעשיות אלו והעסיקו פועלים רבים, לא רק יהודים. הבנייה בסלונים הייתה בעץ, לכן השריפות חזרו ונשנו. בשנת 1881 כילתה שריפה ענקית כ-900 מבנים, כולל בתי כנסת ובתי ציבור ברובע היהודי. בשנת 1897 הקימו היהודים אגודת מכבי אש, כאשר 65 מתוך 70 הכבאים המתנדבים היו יהודים. נושא השליטה על כיבוי האש נחשב מאוד באותה תקופה וידוע על מאבקים בין היהודים למקומיים על השליטה באגודה.
במאות ה-19 וה-20 שמרה קהילת סלונים על מעמדה התורני החשוב בליטא, בשלהי המאה ה-19 היו בסלונים 24 בתי כנסת ובתי תפילה, פרט לשטיבלאך שהיו פזורים ליד מגורי היהודים. בשנת 1815 ייסד ר' שלמה זלמן כהנא את ישיבת סלונים, שתוך שנים מעטות הייתה לאחת מהישיבות החשובות בליטא, לצד הישיבות במיר, וולוז'ין וסלבודקה. באמצע המאה ה-19 למדו בישיבה 500 בחורים. עד שנת ת"ר (1840) היה אחד מראשי הישיבה ר' אברהם וינברג, שייסד אח"כ את חסידות סלונים והיה לאדמו"ר הראשון. הישיבה הלכה וגדלה ובסוף המאה ה-19 מנתה הישיבה כ-800 בחורים. באמצע המאה ה-20, בין שתי המלחמות, מנתה הישיבה 700 בחורים.
משנת תרס"ו (1906) שימש כראש הישיבה ומנהלה הראשי רבי שבתי יגל, תלמיד ישיבת וולוז'ין בתקופת הנצי"ב והרב חיים סולובייצ'יק. בתקופת רבי יגל נחשבה הישיבה כמיוחדת, ראש הישיבה פיתח אותה גם מבחינה איכותית וגם מהבחינה הכמותית, במיוחד הוא ביסס את הישיבה הגדולה (לידה הייתה ישיבה קטנה – לבחורים צעירים). מהישיבה הגבוהה יצאו תלמידים שהתפרסמו אחר כך בכל העולם היהודי. הישיבה התקיימה קרוב למאה ועשרים שנה, היא נסגרה בספטמבר 1939, עם כניסת הרוסים. (רבי שבתי יגל ברח לוילנה עם משפחתו ומשם הגיע לארץ ישראל בפרוץ מלחמת העולם השנייה). במחצית השנייה של המאה ה-19 ישב בסלונים גדול המגידים בליטא, ר' משה יצחק דרשן, המכונה "המגיד מקלם", הוא היה תלמידו של ר' ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר.
לקהילת סלונים היו שלשה בתי עלמין. הראשון נחנך במאה ה-16, השני – משנות ה-60 של המאה ה-18 והחדש נפתח במאה ה-19.
בסוף המאה ה-19 התפשטה ההשכלה והגיעה גם לסלונים. על רקע זה הייתה מתיחות בין החרדים והמשכילים. סלונים נודעה כעיר ציונית, כבר בימי הקונגרס הציוני הראשון (1898) הייתה קיימת אגודה ציונית בסלונים ונציגי האגודה השתתפו בקונגרס. בראש האגודה עמד ד"ר יעקובסון שנבחר גם כציר ב'דומה' הרוסית. מסלונים עלו כמה עשרות יהודים לארץ ישראל במסגרת העלייה השנייה. בראשית המאה ה- 20 פעלו בסלונים האגודות הבאות: "הרצליה", "פועלי ציון","צעירי ציון", "בנות ציון", המזרחי ובאותה תקופה החל לפעול גם הבונד. בסוף אוגוסט 1915 כבשו הגרמנים את סלונים. במשך שלוש שנים סבלו היהודים בעיקר מרעב. כמה מהם הואשמו בריגול ונגזרו עליהם עונשי מוות. לעומת זאת הגרמנים הקלו בחיי התרבות היהודית , אפשרו לקיים פעילויות ציוניות ואפילו לפתוח גן ילדים עברי (1915). בשלהי 1918 הסתיימה המלחמה והגרמנים נסוגו. מצבם של היהודים לא השתפר, שכן הכיבוש הבולשביקי פגע בהם. רק לאחר התייצבות השלטון הפולני, נשמו היהודים לרווחה.
חסידות סלונים
המאה ה-19 תיזכר בהיסטוריה היהודית של סלונים כתקופה שבה הוקמה חסידות סלונים. למעשה סלונים הייתה באותה תקופה מעוז של ה"מתנגדים" , מצד אחד ומרכז חסידי חשוב של חב"ד מאידך. חסידות סלונים קמה בשנת תרי"ח (1858) כאשר לאחר פטירתו של רבי משה מקוברין התאחדו חסידים רבים תחת הנהגתו של תלמידו רבי אברהם וינברג הראשון (1804-1883) ומינוהו לאדמו"ר. ראוי לציין כי רבי אברהם וינברג, האדמו"ר הראשון היה לפני הקמת חסידות סלונים מראשי ה"מתנגדים" ושימש כראש ישיבת סלונים הליטאית. שם החסידות נקרא על שם מקום מושבו של האדמו"ר הראשון. רבי אברהם וינברג מכונה בדרך כלל "בעל יסוד העבודה" על שם ספרו הידוע העוסק ביסודות עיקרי החסידות. הוא חיבר עוד חיבורים בנושא הנגלה והנסתר. אחד מיסודות חסידות סלונים הוא הקשר לארץ ישראל, כבר בימיו של רבי אברהם וינברג הראשון החלו תלמידיו לעלות לארץ ישראל בברכתו, ולהתיישב בטבריה. ממשיכו בשלשלת החסידות היה בנו רבי שמואל וינברג. שושלת האדמורי"ם מבית וינברג המשיכה את חצר החסידות בסלונים, לאחר שרבי אברהם וינברג השני נפטר בסלונים בשנת 1933, הוכתר בנו כאדמו"ר, רבי שלמה דוד יהושע וינברג, שכונה גם "האדמו"ר הצעיר". בשל גילו (נולד בשנת תרע"ב (1902)), הוא המשיך את השושלת למרות גילו הצעיר והוכתר כאדמו"ר טרם נישואיו. ימי כהונתו היו קצרים. השואה הכתה קשות גם בחסידי סלונים שנכחדו כמעט כולם, כולל האדמו"ר. עאל פי עדויות ניצולים, ההוא ויתר על הזדמנות לברוח כי לא רצה לעזוב את חסידיו. רבי שלמה דוד יהושע וינברג נרצח בחיסול מחנה הריכוז קולדיצ'בו (צפונית לברנוביץ) ב-ו' בחשוון תש"ד (1943). יום זה נקבע בחסידות סלונים כיום הזיכרון לשואה. חצר חסידות סלונים התחדשה בארץ על ידי נציגי משפחת וינברג והאדמו"ר רבי שלום נח ברזובסקי (רשב"נ) , "בעל נתיבות שלום" קבע את יום הזיכרון כיום הילולה, הוא יצק תכנים הקשורים לשואה ובכל שנה ביום ההילולה דיבר בדרשתו על מצוות קידוש השם ועל היחס לשואה ולמשמעותה ביהדות. זו הייתה תרומתו של רשנ"ב למאבק נגד השכחה של השואה.
בין שתי המלחמות
מלחמת העולם הראשונה הותירה את היהודים חסרי כל ורבים רעבו ללחם. במחצית השנייה של שנת 1921 כבר ניכרו סימני התאוששות. למרות ירידת מספר התושבים בעיר, ובכללם היהודים, היו ליהודים בבחירות למועצת העיר בשנת 1919, 18 מושבים מתוך 24 . סגן ראש העיר היה יהודי, איש ההסתדרות הציונית, משה זבלוצקי. אגודת מכבי אש שנוסדה בשנת 1897 והתזמורת שלה, היו מאוישים ביהודים. בראשית שנות השלושים פירק ראש העיר את האגודה והקים במקומה מכבי אש שכירים פולנים. למרות היותה של הקהילה היהודית בסלונים אחת מהגדולות והבולטות במזרח אירופה, (בשנת 1931 היו בה 9000 יהודים), מצבם הכלכלי לא היה שפיר. הידרדרות נוספת חלה במחצית השנייה של שנות ה-30, עם התגברות האנטישמיות וההסתה לחרם כלכלי נגד היהודים. הישיבה הגדולה בסלונים שופצה ונפתחה מחדש, מספר הבחורים בתקופה זו הגיע רק ל-200. בין שתי המלחמות פעלו בעיר כל התנועות הציוניות. בשנת 1921 נפתחה גימנסיה יהודית פרטית. חיי התרבות היו עשירים, הוקם תיאטרון חובבים והיו בעיר הופעות של תיאטראות מבחוץ.
מלחמת העולם השנייה
ב-18 בספטמבר 1939 נכנסו הסובייטים לסלונים והנהיגו בה משטר סובייטי. הישיבה נסגרה, ראש הישיבה ומשפחתו ברחו לוילנה יחד עם הרבה יהודים מהעיר. נעשו שינויים בכל מערכות החינוך היהודיות וחיי הדת נהפכו לקשים יותר.
כעבור פחות משנתיים, ב-25 ליוני 1941, כבשו הנאצים את העיר. מספר היהודים המשוער באותו זמן בסלונים ובסביבתה היה כ-22.000. עם כניסתם של הגרמנים לעיר הם פרצו לבתי יהודים, בזזו את רכושם ורצחו עשרות מהם. בימים הראשונים לשהייתם , נמשכו הרציחות. כעבור מספר ימים פורסם צו המחייב את היהודים לענוד טלאי צהוב, וכל רכושם הוחרם. האקצייה הראשונה הייתה ב-17 ביולי 1941, כאשר 1153 יהודים נלקחו מבתיהם ונרצחו בבורות ביער שליד פיטרולווצ'יה (Petralevich ), שבעה קילומטר מהעיר. אחרי האקציה הראשונה נצטוו היהודים לבחור יודנראט בן 15 חברים. לראש היודנראט נבחר וולף ברמן. הם נהלו את הקהילה היהודית , כאשר חלק מהיהודים נלקח לעבודות כפיה. כל היהודים כונסו בגטו ששטחו כלל את מתחם בתי הכנסת (השולהוייף) ומספר רחובות סמוכים שבהם שכנו רוב המוסדות הציבוריים. לגטו צרפו את רובע ז'יבינקה מעבר לנהר, לכן הוא נקרא ה"אי". ליהודים ניתנה שעה אחת לארוז ולעבור לגטו. ב"אי" רוכזו בעלי מקצועות נדרשים שהורשה להם לעבור גם לגטו שליד בתי הכנסת. אך יהודי הגטו לא יכלו לעבור ל"אי". בספטמבר 1941 נלקחו 60 יהודים ל"משימות מיוחדות", לחפור בורות בשדה שליד הכפר צ'פיילוב (Czepelova )בדרך לברנוביץ' ואח"כ רצחו אותם במקום. בחודש אוקטובר חילקו הגרמנים "תעודות צהובות" (רשיונות עבודה) לבעלי מקצועות בגטו, מעשה שעורר בהלה גדולה בקרב היהודים בגטו. באותו זמן נרצחו חלק מאנשי היודנראט ואלה שנותרו התבקשו לשלם כופר גבוה. ב-14 בנובמבר 1941 רוכזו כ-9000 יהודים, חסרי תעודות צהובות, בעיקר זקנים וילדים. הם הובלו לבורות שנחפרו ביער צ'פיילוב. לאחר מספר ימיטם צומצם שטח הגטו ונאסרה היציאה ממנו לחלוטין. בתקופת חורף-אביב 1942 התארגנה קבוצת צעירים בגטו להתנגדות, הם יצרו קשר עם הפרטיזנים הקומוניסטים, תחילה פעלו בתוך הגטו, אחרי זמן קצר ברחו ליערות.חלק מאנשי הממסד בגטו שיתפו איתם פעולה והבריחו באמצעותם נשק, בגדים ותרופות לפרטיזנים. בסוף 1941 החלו לחסל את היהודים בכפרים הסמוכים לסלונים. בתחילת 1942, בחודשים ינואר-מרץ, הובאו לגטו בסלונים אלפי יהודים. מספר היהודים בגטו הוכפל והגיע ל-15000. באותה תקופה הוכנסו לגטו גם 200 יהודים שהושארו בבתיהם (רופאים, בעלי מקצועות נדרשים ומשפחותיהם). ב-29 ביוני 1942 נכנסו אנשי ס.ס. בליווי משאיות לגטו והחלו להעלותם על משאיות והובלתם לב ורות הרצח בפטרולוביץ' (Petralevich ). חלק מהיהודים הסתתר בבתים ובמלינות, חלק אחר ברח ליערות. במשך כמה חודשים נמשך תהליך חיסול היהודים, כאשר כל הזמן בודדים מצליחים לברוח ליערות שמסביב, שם הם התארגנו במסגרת הפלוגות של הפרטיזנים. אותם היהודים שברחו בתקופה זו היו הגרעין של יחידת הפרטיזנים היהודית "שצ'ורס 51" שהתפרסמה בפעולותיה הנועזות.
חיסולו הסופי של גטו סלונים היה בדצמבר 1942. הגטו נהרס כליל ע"י הגרמנים.
סלונים שוחררה על ידי הסובייטים ב-10 ביולי 1944. בשעת השחרור היו בסלונים כ-80 יהודים. רוב תושבי סלונים היהודים שניצלו עברו אחרי המלחמה לפולין.
הרחבות:
ארבע כרכי פנקס סלונים הספריה הלאומית ניו יורק: http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2867
תמונות מהעיר: http://radzima.org/pub/miesta.php?miesta_id1=hrslslon
אתר ארגון עולי סלונים: http://www.slonimjews.org.il/
גלריה תמונות של ג'ון סלטמן: http://www.eilatgordinlevitan.com/slonim/slonim.html
ריכוז מאמרים בנושא בלארוס: http://www.ranaz.co.il/categories/cat_2_3_7.asp
סיור בעיר ובמיוחד בבית הכנסת: https://www.youtube.com/watch?v=qzmuYvmQhfs
סיור בעיר ופרבריה: https://www.youtube.com/watch?v=xSVT5kKreyU
