ז'טל או ז'עטל בשמה האידישאי, (Dziatlva) דיאטלובו בשמה הרוסי, נוסדה בשנת 1498. ז'טל מצוייה בין סלונים ונובגרודק בביילורוסיה, מוקפת ביערות, כ- 170 ק"מ מערבית למינסק 165 ק"מ דרומית-מזרחית לגרודנה וכ-150 ק"מ דרומית מוילנה. שני נהרות זורמים בז'טל: נהר הז'טלקה ונהר הפומרייקה שנשפכים לנהר הניימן, שעובר 13 ק"מ צפונית לעיירה. מזג האוויר בז'טל אופייני לאזור: בחורף הטמפרטורה יורדת ל- 30 מעלות מתחת לאפס ובקיץ עולה ל- 30 מעלות מעל לאפס.
יהודים הגיעו לז'טל במחצית השנייה של המאה ה-16. היהודי הראשון שהגיע לעיירה תועד בשם ניסן בשנת 1580. מאז ועד לשנת 1942 גרו יהודים בעיירה לצד האוכלוסייה הנוצרית הקתולית וחיו חיים שלווים, בז'טל היו שלושה בתי-כנסת והילדים למדו במוסדות חינוך יהודיים.
בשנות ההיסטוריה הארוכות עברה ז'טל שליטים שונים, במאות ה-17 וה-18 היו תחת שלטון ליטא ואחרי כן עברו לידי רוסיה הצארית. שנות מלחמת העולם הראשונה הלמו קשות ביהודי ז'טל: גיוס כללי ונרחב לצבא הרוסי ופגיעה במשפחות רבות על ידי הקוזקים הנסוגים הן ברכוש והן בנפש, וכן רעב ומחסור מתמשכים. כתוצאה מכך הצטמצם מספר היהודים בז'טל. עם הגעת הגרמנים שוב החל גיוס בכפייה לעבודות שונות. כשהגרמנים נסוגו, נקלעה ז'טל לתוהו ובוהו פוליטי, כאשר קבוצות של בולשביקים ולגיונרים פולנים פוקדים אותה מעת לעת.
בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, תחת שלטון פולין, זכתה ז'טל להתקדמות רבה. אמנם השלטונות הפולניים לא נטו חסד ליהודים (שמנו אז קרוב ל- 3000 נפש), אולם חופש ההתאגדות שניתן, נוצל לפעילות ציבורית עניפה: הוקמו שני בתי ספר מודרניים, אחד "תרבות" ובו לימדו בעברית והשני אידישאי, ביוזמת החוגים היידישיסטיים והאנטי ציוניים. הייתה גם התאגדות פוליטית בהתאם למגוון המפלגות שהיו בציבור היהודי ברחבי אירופה.
הוקמו מוסדות צדקה וחסד '"לינת הצדק", "עזרת חולים", "בנק עממי", וועדה לטיפול ביתומים" ועוד. נוסדו גם חוגים תורניים: חברת "ש"ס ליודעי ספר", חברת "עין יעקב" וחברת "תהילים" לפשוטי העם.
החיים היהודיים התוססים סחפו את כל האוכלוסייה בז'טל: היהודים, שהיוו את הרוב, את הפולנים והביילורוסים ואת מעט הצוענים שהיו בתחומה. לא רק הם הושפעו מהחיים בעיירה, אלא יהודים ונוצרים היו מגיעים אל העיירה בימים מיוחדים – ימי שוק, ימי תחרויות וחג – מכל הכפרים שבסביבה וביניהם: רודה, נקרושוק ועוד, כל זאת על מנת ליטול חלק באירועים.
החיים בעיירה היו מאורגנים ומעניינים ונצפתה התפתחות. זו נפסקה באופן טראגי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בראשון בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין והחלו מתקדמים במהירות מדהימה. כעבור שבועות מעטים הם נלחמו כבר בסביבות וולקוביסק. הסכנה לז'טל נעשתה מוחשית ביותר. בשבעה עשר בספטמבר לפנות בוקר נשמע ברדיו כי הצבא הסובייטי עבר את הגבול ומתקרב לז'טל. תחנות המשטרה הפולנית נעזבו, השוטרים ברחו והעיר נשארה ללא שלטון.
קצרה הייתה תקופת שלטון הסובייטים בז'טל, בסך-הכל מספטמבר 1939 ועד יוני 1941, אולם בתקופה קצרה זו חלו שינויים מכריעים, ז'טל החלה לצעוד לקראת סובייטיזציה גמורה.
לא קל היה להסתגל למהפכה הכלכלית. לא פחות נאנקה ז'טל תחת עול המהפכה החברתית. בית-הספר "תרבות" הפך לבית-ספר ביילורוסי. מוסדות העזרה ההדדית – התחסלו. מנוחת השבת פסקה. דעת הקהל החופשית נחנקה וז'טל התחילה לארגן את חייה לפי התכתיב הסובייטי.
בסוף יוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית–המועצות, נסוגו הסובייטים לפנים רוסיה. צעירים יהודים רבים יצאו בעקבותיהם אך רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית לברית-המועצות. בימים שבין שלטון לשלטון בזזו תושבים מקומיים את מחסני המזון שנטשו הסובייטים, ופשטו גם על רכוש היהודים. ב-30 ביוני נכבשה ז'טל בידי הגרמנים.
ב-14 ביולי 1941 פרסמו הנאצים את פקודת הטלאי הצהוב, ב-15 ביולי 1941 נלקחו 120 מאנשי ז'טל בעיקר מנכבדי העיר,לעבודה, אולם למעשה נורו לאחר יומיים בחורשה הסמוכה לקסרקטינים בנובוגרודק.
ב-15 בדצמבר 1941 נשלחו 400 יהודי ז'טל למחנה עבודה בדבורץ. רבות נאבקו יהודי ז'טל על קיומם בדבורץ, עד אשר הושמדו על ידי הנאצים.
בפברואר 1942 נצטוו יהודי ז'טל לנטוש את ביתם ורכושם ולעבור לשטח סגור הנקרא גטו. שם החלה: התארגנות עשרות בחורים בגטו ז'טל ובראשם עורך-הדין אלתר דבורצקי. קבוצה זו אכסנה נשק ותכננה מרד בגטו. במקביל הוקם היודנראט שכלל את עסקניה המסורים של העיירה, ושעשה ככל יכולתו להקל על הסבל האיום.
ב-30 באפריל 1942 (י"ג באייר התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשטח בית-הקברות הישן ואלף מהם הובלו לחורשת קורפיש ונרצחו. רצח זה נקרא בפי ניצולי ז'טל השחיטה הראשונה. הרבה ז'טלאים ברחו מידי הכובש הנאצי – ממר גורלם – כמעט שמונה מאות איש הצליחו להגיע ליער מהעיירה איש-איש וסיפורו. הבסיס להתארגנות ביער נוצר בפרק הזמן שבין השחיטות. היום שבו ברח דבורצקי אל היער 20 באפריל 1942 נחשב כיום שבו הוקמה היחידה הלוחמת הז'טלאית.
ביער הסתדרו הניצולים בשני אופנים: חיו עם משפחותיהם, ילדים, נשים וזקנים במחנות מאורגנים, או שהצטרפו ליחידה לוחמת. אין ספק שארגון המחתרת בז'טל הכין והכשיר באופן פסיכולוגי את הניצולים מן השחיטות ומהטרור הגרמני להתנגדות ולפרטיזנקה. אין ספק גם בכך שאלמלא פעילותו הברוכה של דבורצקי, לא היה מספר ניכר כל-כך של יהודי ז'טל מציל את חייו. יהודי ז'טל הקימו מחנה משפחה ביער ליפיצ'אני, כ-16 ק"מ מז'טל, כבר באוגוסט 1942. המחנה הורכב מיהודי ז'טל ואליהם הצטרפו יהודים מכפרי הסביבה. מספר היהודים במחנה נע בין ארבע מאות עד לשש מאות איש.
בדצמבר 1942 החליטו הגרמנים למגר את הפרטיזנים, הם החליטו להשתמש בכל האמצעים המצויים ברשותם וכך ריכזו סביב יערות ליפיצ'אק כוח בן 45,000 חיילים. בסיוע תותחים וטנקים הצליחו הגרמנים לפורר את הפלוגות הפרטיזניות לקבוצות קטנות. ב-1 ביולי 1944 פסק המצור הגרמני על יערות ליפיצ'אני, וב-7 ביולי שוחררה ז'טל על ידי הצבא האדום. הפרטיזנים שנותרו סופחו ליחידה של הצבא האדום והספיקו להשתתף בקרבות מול הגרמנים בחזית.
ב-6 באוגוסט 1942 (כ"ג באב התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשוק ובבנייניו הסמוכים ואלפיים חמש מאות מהם הוצאו להורג בבית הקברות החדש. וזו הייתה השחיטה השנייה.
לאחר שתי השחיטות האלו הקיץ הקץ על קהילת ז'טל בת 450 השנה.
רובם של הלוחמים והניצולים נסעו עם שחרורם לז'טל לחפש – אולי ימצאו את קרוביהם ואת בתיהם. אך במקום עיירה שוקקת חיים, כפי שהייתה מאות בשנים, מצאו עיי חורבות ובתי קברות. מהר מאד הבינו כי שם כבר לא יהיה ביתם ופנו לחפש להם ארץ אחרת. רבים שהשתייכו עוד מימים שלפני המלחמה לתנועות הנוער הציוניות שמו פעמיהם לארץ-ישראל. אחרים פנו לארצות העולם האחרות כמו: ארה"ב, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה ועוד.
להרחבה עיין:
ארגון יוצאי ז'טל ודורות ההמשך: http://www.zhetel.org/history
גטו ז'טל : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%98%D7%95_%D7%96'%D7%98%D7%9C
עדותו של אברהם ליבוביץ' מז'טל:
http://www.infocenters.co.il/gfh/notebook_ext.asp?book=110715&lang=heb
תמונות מז'טל אז והיום: http://www.zhetel.org/gallery
סרטים על זט'ל וניצוליה: http://www.zhetel.org/videos
