קהילות

גרודנה שוכנת ליד נהר הניימן, במערב בלארוס. כיטום היא בצומת מסילות ברזל שמחבר את המזרח והמערב, בעבר הייתה על הדרך הראשית שבין וורשה לסנפטרבורג. היא הייתה במשך מאות שנים מרכז כלכלי ופוליטי באזור.  במקורות עתיקים אנו  מוצאים שהייתה מיושבת כבר בסוף האלף הראשון לספירה, אם כי בצורה מפור4שת היא נזכרת רק בימי הנסיך וסבולוד דווידוביץ' בשנת 1128. מאותה שנה במשך למעלה ממאתיים שנים היא נכבשה על ידי עמים שונים ורק בראשית המאה ה-14 היא נכללה בנסיכות הליטאית הגדולה וקיבלה זכויות עיר בשנת 1441. אחרי איחוד פולין וליטא ( 1569) נערכו בה כינוסי הסים הפולני ומלך פולין סטפן בטורי קבע בה את מושבו. במלחמת הצפון סבלה גרודנה הרבה וחלק מבתיה נהרסו, העיר עברה בסוף המאה ה-128 , עם חלוקתה השלישית של פולין לרוסיה. ערב מלחמת העולם הראשונה נכללה בקו הביצורים השני של רוסיה, למרות זאת נפלה ב-1915 לידי הגרמנים, אחרי המלחמה חזרה למדינת פולין ושימשה כעיר נפה במחוז ביאליסטוק.                                                                  בספטמבר 1939 סופחה לרפובליקה הסובייטית הביילורוסית, עד לכיבושה ע"י הגרמנים ביוני 1941. כעבור שלוש שנים, ביוני 1944 שחרר הצבא הסובייטי את העיר ומאז ועד 1991 היא  נכללה בתחום ברית המועצות. כיום היא נכללת במדינת בלארוס העצמאית.

היהודים הראשונים בעיר התיישבו כנראה בסוף המאה ה-12. הם נזכרים בכתב הזכויות בשנת 1389. ( צילום של כתב הזכויות) כבר אז היה להם מוסדות עצמאיים, בית כנסת, בית עלמין ורשות להשתמש בקרקעות. כתבי הקיום חודשו ע"י מהדוכסים עד שנת 1495 , כאשר הדוכס אלכסנדר היאגלוני גירש את היהודים מליטא. יהודי גרודנה מצאו מקלט בפולין השכנה.  היהודים חזרו לגרודנה בשנת 1503, עם ביטול גזרת הגירוש.

בשנים 1506 – 1548, בימי זיגמונט הראשון, מתבססת קהילת יהודי גרודנה וגדלה מספרית. לפי רישומי האחוזות היו ליהודים באותה תקופה כ- 20% מהאחוזות ומשערים את מספרם בשנת 1560 בכ- 1700 (לפי השערה של גודל המשפחה). יהודי גרודנה באותה תקופה היו מרוכזים (פרט ליחידים) ברחובות של הרובע היהודי (מקום הגטו הראשון במלחמת העולם השנייה). היהודים זכו לתקופה "מיוחדת" בימי מלכותו של מלך פולין סטאפאן בטארי שחידש את זכויותיהם  (1576-1586).  בתקופת המלוכה של זיגמונט השלישי (1587-1632)  מתחילים להציק ליהודים אנשי המסדר הישועי שהגיעו לליטא לחזק את הנוצרים הקאתולים. בשנת 1617 פרצה שריפה ובית הכנסת מעץ נשרף יחד עם מספר בתים סמוכים. המלך הרשה ליהודים לבנות מחדש את בית הכנסת מאבן, בתנאי שיהיה נמוך מהכנסייה.

תעודות ממחצית המאה ה-16 מביאות לנו ידיעות ראשונות על סימנים של חיים ציבוריים בקהילת גרודנה. (קיימת תעודה המעידה על סכסוך בין שני פלגים לגבי בחירת רב). הרב הראשון שכיהן בגרודנ ה היה ר' נתן בר' שמשון שפירא אשכנזי (נפטר ב-1577). אחריו כיהן ברבנות ר' מרדכי בר' אברהם יפה, "בעל הליבושים" שהוזמן מוינציה, הוא חיבר ספר דינים המחולק ל-10 ליבושים (פרקים). מייחסים את בנין בית הכנסת הגדולן בגרודנה לתקופתו. שם הוא תיקו את "מנהגי הלבוש", הנוהגים עד היום.

קהילת גרודנה הגיע למעמד חשוב בליטא במאות ה-17 וה-18, בעת פעילותו של "וועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא", או בקיצור "ועד מדינת ליטא". לא ברור מתי הוקם הוועד, אבל אנו מוצאים בפנקס וועד הקהילות, תקנות ופסיקות משנת שפ"ג (1623). השלטונות השתמשו בוועד הקהילות לגביית מס גולגולת. וועד הקהילות הראשיות במדינת ליטא, שגרודנה הייתה אחת משלושת הערים המרכיבים אותו (בריסק ומינסק), שימש מעין בית נבחרים לקהילות ישראל בליטא. היו לו סמכויות רבות ובניהם: א) ידוע כלפי חוץ ב) הגנה על פרנסות היהודים ג) סידור מערכת המשפט הפנימית. שלושת הרבנים שנבחרו באותה תקופה היו: ר' אברהם בר' מאיר הלוי אפשטיין , ר' יהושע השיל בר' יוסף חריף, ר' יצחק אייזיק בר' אברהם כץ. באותה תקופה היו נסיונות לעלות מגרודנה לא"י.

מגזירות ת"ח ות"ט ניצלו יהודי גרודנה, אבל נשאו בנטל העזרה לנפגעים האחרים מליטא.  בסוף המאה ה-17 סבלו יהודי גרודנה מכיבוש העיר ע"י הרוסים, למרות זאת נודעה קהילת יהודי גרודנה במאות ה-17 וה-18 כמרכז רבתי לתורה ורבנים ידועי שם כיהנו בה.  (ר' יונה בר' ישעיה תאומים (שנ"י – תכ"ט), ר' מרדכי זיסקינד בר' משה רוטנברג, מחבר ספרי שו"ת (תמ"ח – תנ"ב), ר' יחיאל מיכל מרגליות (תק"ו – תקי"ב)).

באותה תקופה יצא שמה של גרודנה, לא רק על התורה, אלא גם על מנהגים והלכות. אמרו עליה: "לא תמה איש ולא ראה שום גוזמה והפראזה, בשם "הר אדני" שקורא על עיר זו, וכי היא זכאית הייתה וכדאית לשם זה".

קהילת גרודנה הוציאה מקרבה גם תועמלן לתנועה המשיחית של שבתאי צבי, קרוב לשנת 1695, הלו הוא "המבשר" – ר' צדוק בן שמריהו.

באמצע המאה ה-18 מתגבשת והולכת קהילה עצמאית יהודית בפרבר שמעבר לנהר הניימן, אחרי תקופה לא ארוכה אישרו לה לתוח שם גם בית עלמין.

מצבם הכלכל של יהודי גרודנה לא שפר עליהם במחצית המאה ה-18,(עלילת הדם בשנת 1790, ומרד קושצ'ושקי ב-1792) רק בסוף המאה שוקמה הכלכלה, הגיעו לעיר רופאים יהודים ופתחו בתי חרושת. זו גם הייתה תקופה מקבילה לגאון בוילנה ורבני גרודנה הצטרפו במאבק נגד החסידות. בין אנשי הסגולה שישבו בגרודנה בסוף המאה ה-18, ושהייתה  להם השפעה מוסרית על הקהילה, תופס מקום בראש ר' אלכסנדר זיסקינד בר' משה, הידוע כבעל "יסוד ושורש העבודה" (לא רצה לשמש ברבנות). הרבה אגדות סיפרו עליו, וכשנפטר בנו אהל על קברו ורבים הגיעו להתפלל על קברו.                                                                                                             גרודנה באותה תקופה מובילה   בליטא ובמזרח אירופה בנושא הדפוס העברי.                               משנת 1794 גרודנה עוברת לשלטון הרוסי ומיד מתחיל מאבק עיקש מצד העירונים הנוצריים במטרה לפגוע ביהודים (עלילת דם ב-1816). באותה תקופה פועל בגרודנה העסקן – שתדלן לטובת הקהילה היהודית הלו הוא משה זוננברג הידוע בשם זונדל הגדול.

החל ממחצית המאה ה19 החלו לגזור גזרות קשות על היהודים. בשנת 1827 הוציא הקיסר ניקולאי הראשון חוק המחייב גם את היהודים להתגייס לצבא. מספר שנים אחר כך הוצאו גזירות נגד החינוך היהודי. היהודים החלו להיות מושפעים מההשכלה שתוכניותיה פעלו בבתי הספר הרוסיים. לכך יש להוסיף את התקופה "הקשה" של יהדות גרודנה בימי המרידות של הפולנים כנגד המשטר הרוסי (מ-1831 ועד סוף המאה).                                                                                                                       למרות המצב הקשה שהשפיעה כמובן גם על המצב הכלכלי, הוו בשנת 1816 היהודים 85% מכלל האוכלוסייה (8422 מתוך 9873). האוכלוסיה היהודית המשיכה לגדול ובשנת 1887 הגיע מספר היהודים בגרודנה ל- 27.343 (70% מהוכלסייה). בוילנה באותה תקופה היו 40%. רבוי היהודים לא מנע קשיים כלכליים  ולכן אנו מוצאים באותה תקופה הגירת יהודים לאמריקה.

במאה ה-19 ובמידה רבה גם במאה ה-20 מוסיפה גרודנה היהודית לשמור על מורשתה ודמותה המסורתית, בנוסח "המתנגדים". החסידות, וגם זו של חב"ד, לא חדרה לגרודנה. מכל בתי הכנסת בגרודנה רק אחד היה של החסידים וכלל מנינים מועטים.   

תנועת ההשכלה נכנסה לגרודנה באיחור, יחסית למרכזים יהודיים אחרים בליטא ובאירופה. מי שהוביל את המהלך היו "נטעי נאמנים" שפתחו בתי ספר ממשלתיים לילדי היהודים (לנערים ב- 1849, לנערות ב-1852).  בית הספר הראשון של המשכילים נפתח בגרודנה העיר בשנת 1862, באותה שנה יסדו המשכילים בגרודנה את הספריה הציבורית הראשונה. הסכסוך החריף ביותר בין המשכילים למתנגדיהם פרץ בגרודנה בשנת 1867, על רקע ביקורו של משה אהרן שאצקסג, בעל "המפתח", ספר להערכה ביקורתית של אגדות חז"ל.תנועת ההשכלה בגרודנה הצמיחה גם סופרים ומשוררים שכתבו בעברית ובאידיש.                                                                                                                              במאה ה-19 קמה תנועת התעוררות לעליה לארץ ישראל, ובקרב הישוב הישן בארץ נזכרים כמה שמות מגרודנה, ביניהם ר' משה יהודה לייב דיסקין, הרב מבריסק. בירושלים נוסד גם כולל הורודנא שמנה בשנת 1881 - 635 יהודים (לעומת 500 בכולל ורשה), הכולל נוסד בשנת 1851, בשנת 1913 הגיע מספר הנפשות בכולל ל- 2100, המספר פחת בימי מלחמת העולם הראשונה. בירושלים הוקמה גם שכונה בשם "בתי הורודנא" ליד מחנה יהודה. במחצית השנייה של המאה ה-19 נוסדו בגרודנה חברות שעסקו באיסוף תרומות להתיישבות בארץ ישראל ועידוד העליה אליה.תנועת "חיבת ציון" בגרודנה הייתה אחת מהמרכזים החשובים ברוסיה.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, עד למלחמת העולם הראשונה, גדלה הקהילה היהודית בגרודנה, ומצבה הכלכלי השתפר.

ב- 1897 נרשמו בגרודנה 22.684 יהודים שהיוו 73% מכלל האוכלוסיה.                                                 ב-1904 נרשמו בגרודנה 27.874 יהודים שהיוו 64% מכלל האוכלוסיה.                                                  ב-1913/4  נרשמו בגרודנה 63.000 יהודים שהיוו 66% מכלל האוכלוסיה.                                        בתחילת המאה ה-20 התארגנה קבוצת הגנה יהודית עצמית, על רקע הפרעות ביהודים באזור (ב-1903 השחיטה בקישינב), הקבוצה הייתה מורכבת מחברי ה"בונד" וחברי "פועלי ציון", בראשם עמדו ישראל ואלעזר שוחט, חנה מייזל ואברהם קריניצ'י.                                                                      צמיחת הקהילה היהודית הביאה לצמיחה כלכלית, היהודים החלו לעבוד בתחומים מחיה נוספים והוקמו מספר בתי חרושת, במיוחד התפתחה תעשיית הטבק. למרות ההתאוששות הכלכלית, נמשכה הגירת היהודים מגרודנה, במיוחד צעירים. מספר יהודים גדול הגיע לארגנטינה (1894) והוקמה שם מושבה בשם "קרית משה".

ב-2 בספטמבר 1915 כבשו הגרמנים את גרודנה. הקהילה היהודית סבלה כלכלית מכבוש זה, אך בנושא החינוך והדת ניתן להם חופש גדול יותר . כתוצאה מכך התפתחו מוסדות החינוך היהודיים.   בין שתי המלחמות ירד מספר היהודים בגרודנה, במקצועות העבודה גם כן חל שינוי, הרבה יהודים עבדו במגזר המלאכה והתעשייה. באותה תקופה מחצית מהרופאים ומעורכי הדין בגרודנה היו יהודים.                                                                                                                                                    ב-1931 היו בגרודנה 36 בתי כנסת, בתי מדרש וקלוייזים. ישיבת "שערי תורה" שנפתחה במלחמת העולם הראשונה, התפתחה ורכשה מוניטין בכל האזור, אחר ר' אלתר שמואלביץ', שעמד בראש הישיבה, עמד בראשה ר' שמעון שקופ.                                                                                                   גם מערכת החינוך הייתה מאוד מגוונת, רשתות החינוך הציוניות "תרבות" ו"יבנה" פעלו בעיר, לצד בתי הספר באידיש. בגרודנה פעלו גם 2 בתצי ספר תיכוניים יהודיים - גמנסיה "תרבות" וגמנסיה ריאלית. תיאטרון עברי פעל בגרודנה, ספריה ציבורית גדולה הייתה פתוח, הופיעו מספר עיתונים ואגודות הספורט מכבי ושמריה פעלו.                                                                                          הפעילות הציונית בגרודנה הייתה ערה, פעלו בה המפלגות השונות ותנועות הנוער. באותה תקופה הייתה עלייה לארץ ישראל בהקפים גדולים, ובגרודנה וסביבתה פעלו הכשרות רבות.                         עם עליית הנאצים לשלטון בתחילת שנות ה-30, הגיע גם האנטישמיות לגרודנה. בשנת 1935 היה פוגרום גדול ביהודי גרודנה, 2 יהודים נהרגו ועשרות נפצעו, מלבד הנזק לרכוש שהיה רב מאוד.

הסובייטים נכנסו לגרודנה ב-22  בספטמבר 1939 והנהיגו מיד משטר קומניסטי כפי שעשו בכל מקומות הכיבוש. מיד הלאימו את המפעלים, סגרו את מוסדות החינוך היהודיים ואת המפלגות ותנועות הנוער. באותה תקופה, כל עוד הגבול עם פולין שנכבשה ע"י הגרמנים, היה פתוח, זרמו מזרחה פליטים יהודיים רבים, בין 200.000 ל- 300.000, מתוכם כ- 4000-5000 יהודים הגיעו לגרודנה.

בלילה של ה-23 בספטמבר 1941 נכנסו הגרמנים לגרודנה. הסובייטים נסוגו בחופזה. כל העיר הופגזה ונגרם נזק רב. גם בית הכנסת העתיק בסלבוטקה נהרס. בימים הראשונים לכיבוש היו חיי היהודים בעיר הפקר, עשרות יהודים נעלמו מהרחובות. כמה ימים לאחר כניסת הגרמנים, נקראו היהודים לרישום ונקבעו להם הגבלות בעיר ( איסור נסיעה בתחבורה ציבורית, איסור ללכת על מדרכות ואיסור כניסה למבנים ציבוריים) . ב-30 ביוני חוייבו כל היהודים לשאת סרט לבן עם מגן דוד כחול.           בסוף יוני 1941 נתבקש עו"ד יצחק גוז'ינסקי להקים יודנראט, שבועיים אחרי כן פורסם צו רשמי לעבודות כפיה. ב-2 בנובמבר 1941 הועברו היהודים מכל גרודנה ופרבריה לשני גיטאות במרחק 2 ק"מ אחד מהשני. בגטו א' שהיה במרכז העיר רוכזו 15.000 יהודים ובגטו ב' בפרבר סלבודקה רוכזו 10.000 יהודים. בין היהודים נחשב גטו א' כיצרני. המעבר לגטו ערך 6 שעות בלבד. במשך שנה היו החיים בגטו רגועים, יחסית, למרות שהיו רציחות במשך כל הזמן. בנובמבר 1942 חוסל גטו ב', רוב היהודים נשלחו ברכבות לאושוויץ' והנותרים הועברו לגטו א'. החל מאותה תקופה החמירו הגרמנים את שמירתם והחלו במשטר דיכוי שכלל מעשי רצח רבים, עונשים ותליות בככר הגטו.                                          החל מחודש דצמבר 1942 החלו להעביר את יהודי הגטו למחנה קיילבשין (חווה במרחק 5 ק"מ נגרודנה), יהודי גרודנה וכל הנפה הועברו לשם ומשם הוסעו למחנות המוות (38.000-35.000).   גטו א' חוסל כמעט כליל בינואר 1943, בסוף החודש צמצמו הגרמנים את שטח הגטו ונותרו בו כ-5000 יהודים . ב-11 בפברואר 1943 שולחו למעלה מ-4000 יהודים לטרבלינקה, יתרם נשלחו במשלוח נוסף ב-11 במרץ 1943.

בגטו קמה מחתרת מתוך תנועות הנוער שהתאחדו לצורך המטרה, היה להם קושי רב להלחם בתוך הגטו, לכן ברחו ליערות, חלקם הצטרפו אח"כ למורדים בביאליסטוק.

ב-14 ביולי 1944 שוחררה גרודנה ע"י הרוסים, מעריכים את מספר הניצולים מהעיר -250.              בשלהי המאה ה-20 התגוררו בגרודנה כ-1000 יהודים. כיום מונה הקהילה כ-600 יהודים.

הרחבות:

אינציקלופדיה של גלויות - גרודנה, גראדנע: -  http://yizkor.nypl.org/index.php?id=2161

ספר גרודנא (באנגלית) בהוצאת יד ושם : -  http://www.grodnoonline.com/index.html

ישיבת "שער התורה" בגרודנה - הרב זעליג עפשטיין : - http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/shaar-2.htm

הקהילה היהודית בגרודנה כיום, אתר חב"ד : - http://www.jewishgrodno.com/he

בית הכנסת הגדול בגרודנה : - https://www.youtube.com/watch?v=rwV4-Sziv2Y

זו לא אותה גרודנה - תקוה פתל-כנעני : -

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=35422

קהילה בראי מכתבים - יהודי גרודנה בשנים 1941-1932 - תקוה פתל-כנעני : -

http://www.moreshet.org/?CategoryID=309&ArticleID=1185

תורה יבקשו מפיהו - תולדות ישיבת גרודנה ור"ש שקאפ, תולדות חיי הרב שמעון יהודה הכהן שקאפ, בעל השערי יושר, ראש ישיבת שער התורה, גרודנה. מהדורה חדשה .

שער הספר עיר גיבורים – תולדות העיר גרודנה : - http://www.hebrewbooks.org/36874

תמונות בית הכנסת הגדול בגרודנה: -

http://www.hdarchi.com/he/index.php?page=projects&backprojectid=34

גרודנה 2013 (סרט) : - https://www.youtube.com/watch?v=3NQN5Q1EkB0

פאר - שורשים 2011 - גרודנו, ביילרוס,בעקבות שורשיה של סבתא פסיה קליינמן (ניימן) : -

https://www.youtube.com/watch?v=luAfmihsAMw

אוי גרודנו - מאיר ברוק שר על העיר בה נולד סבו : -

http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=3249