סיור לדוגמא באתרים יהודיים בוילנה

חצר השולהויף

1. ספריית סטרשון (1902).
2. בית הכנסת "הפוליש".
3. בית הכנסת הגדול (1573).
3א. בית הכנסת הגדול – עזרת נשים.
4. בית הכנסת "תפארת בחורים".
5. בית הכנסת החדש (1757).
6. בית הכנסת הישן (1440).
7. בית הכנסת "הגאון" (1758 ו-1868).
8. בית הכנסת גחש"א (הקברנים).
9. בית הכנסת "שבעת הקרואים".
10. בית הכנסת "גמילות חסדים".
11. בית הכנסת "חסידים".
12. בית הכנסת "חברת הפועלים".
13. בית הכסת של הצבעים.
14. מקוואות.
15-16. בית המדרש ראמייליס (סמינר לרבנים) (1825 – 1909) ובית הכנסת של כורכי הספרים.

אם נחזור לרחוב גלזר (( Stikliy ונפנה לרחוב השמאלי – רחוב קריאסשקא( M.Antokolskio) (ע"ש פסל יהודי בשנים 1902-1843 נולד וחי ברחוב הסמוך Didžioji מס' 25, לוח זכרון הוצב בכניסה לבית). הרחוב היה ידוע כרחוב הקצבים, נגיע לגבול השוק היהודי של וילנה שהיה משמאל לרחוב (7), בהמשך הרחוב באותו צד היה בית החולים היהודי וההקדש, ובסופו בצד ימין היה הארמון של טישקוביץ (8). הגענו לרחוב הגרמני (Vokiečių ), רחוב עם שדרה באמצע, היה הגבול בין הגטו הגדול לגטו הקטן.

נמשיך ברחוב הגרמני שמאלה לכוון ככר העיר, מימין לאולם העיר מתחיל רחוב רודניקי (Rodninkų ). מצד שמאל בבית מספר 8 (בעבר היה מס' 6), בתוך החצר,היה בית היודנרט (11). על לוח זיכרון שעל הקיר כתוב באידיש ובליטאית: "בבנין זה היה הוועד היהודי של הגטו (יודנראט), שבחצרו נבחרו להשמדה ב-5 בנובמבר 1941 – 1200 יהודים". הבית שימש בעבר גימנסיה עברית למתמטיקה ומדעים, ולפני כן בית ספר יהודי למוסיקה.

בהמשך הרחוב בבית מס' 18/א היה השער של הגטו הגדול של וילנה, על הבית הציבו לוח זיכרון עם מפה עליו נכתב: "פה היה השער של גטו וילנה הגדול, דרכו גורשו למוות מ- 6.9.41 עד 23.9.43 יותר מ-30,000 יהודים".(9)
במרכז הרחוב, מול רחוב רודניצקי 10, מתחיל רחוב דיסנאר (Dysnos ). ברחבה מצד שמאל לפני הכניסה לרחוב היה בזמן הגטו בית בו שוכן בעבר בית ספר יהודי ובזמן הגטו היה שם בית קפה. בשנת 2007 העמידה הקהילה היהודית בכניסה לרחוב את פסלו של ד"ר שבאד משוחח עם ילדה קטנה (12), ד"ר שבאד היה רופא ועסקן ציבורי בוילנה בתחילת שנות העשרים. מול הפסל במרחק של כ-20 מטר מוצבת אנדרטה לזכר הלוחמים והמעונים בגטו וילנה (17). כל הרחבה מסביב נקראת היום "ככר קורבנות הגטו" (Geto aikštė), במקום זה התכנסו היהודים בגטו לאסיפות ולפגישות. מול האנדרטה נפתחה לשכת מידע של הקהילה היהודית. במקום מידע וחומרים הקשורים ליהודי וילנה בעבר, בתקופת השואה ובהווה. אם אתם נכנסים ללשכה, תבקשו לרדת לקומת המרתף. משם הובילה הדרך לצינורות הביוב של העיר, דרכם נמלטו מהגטו אבא קובנר וחברי המחתרת האחרים שאח"כ הצטרפו לפרטיזנים.

נמשיך ברחוב דיסנאר עד לרחוב סטראשון (emaitjosŽ ), בצד ימין בית מס' 12 (18) לוח זיכרון למבצע של יחיאל שיינבוים שפיקד על קבוצת אנשי מחתרת שמנתה 11 יהודים ונהרג בקרב עם הגרמנים במקום זה ב- 1.9.43. כתגמול לפעולה זו שרפו הגרמנים את כל הבתים בצד זה של הכביש. בתקופת הגטו , לפני ששרפו את הבתים היה בבית זה בית ספר יסודי (מתוך שלושה בתי ספר שפעלו בגטו) למדו בו בתקופת השיא כ-1000 תלמידים עם 36 מורים. בבית מס' 6 הייתה תחנת משטרה של היודנרט. בהמשך הרחוב בצד השני נוכל להבחין בכתובות בעברית שהיו על חנויות של יהודים שפעלו במקום לפני פלישת הגרמנים. (בתים מס' 15 ו-13)(19). נמשיך ברחוב סטראשון ונגיע לבית מס' 4. (13)

כאן הייתה ספריית "מפיצי השכלה" שפעלה בתקופת הגטו בהנהלתו של הרמן קרוק. בעליית הגג של הספרייה התאספו חברי המחתרת יחד עם אבא קובנר שקרא בפניהם בליל השנה האזרחית החדשה (31.12.41) את כרוז המרד (ראה עמוד 42 ). בחצר הספרייה פעל בתקופת הגטו בית סוהר יהודי. כשנעמוד מול בנין הספרייה ונסתכל שמאלה למעלה, נוכל להבחין במגן דוד חרוט בקיר. כאן היה בית כנסת בתקופת הגטו. נמשיך עד סוף רחוב סטראשון, על הבית האחרון הציבו שלט לזכרו של מתתיהו סטראשון, מקים הספרייה הגדולה בחצר השולהויף בשנת 1902.
הגענו לרחוב זאוולנה (Pylimo).הרחוב שהיה גבול הדרומי של הגטו, נפנה ימינה נמשיך כמה עשרות מטרים ונגיע לרח' לודסקא (Lydos). על בית מס' 3 נקבע בשנת 1992 לוח זיכרון, (16) עליו נכתב ביידיש ובליטאית: "כאן נאספו ב- 7.9.41 יותר מאלפיים יהודים שנשמדו אחר כך בפונאר", ראוי לציין שהדרך לפונאר עוברת מעבר לרחוב זאוולנה ((Pylimo, ברחוב נוגרדוק ((Naugarduko דרומה. ברחוב זה בבית מס' 7 עמדה הישיבה של "רמיילס (20), הישיבה עברה לבנין זה בשנת 1909 , עד אז הייתה ליד חצר השולהויף. אחרי מלחמת העולם השנייה פעל בית ספר טכני לרכבות בבניין הישיבה. הבית נהרס בשנות הששים ובמקומו נבנה בית ספר מודרני. כשנחזור לרחוב זאוולנה (Pylimo) נחצה את רחוב וינגריק (Vingri), בבית מס' 5 פעלה בעבר (1923-1933 ) הגימנסיה של סופיה גורביץ ששפת הלימוד בה הייתה יידיש. בשנים 1933 ועד לפלישת הגרמנים פעל בבניין בית ספר יסודי. (21 )

נחזור לרח' זאוולנה ((Pylimo, נפנה שמאלה ונגיע לבית מס' ,(22) 22Dבבנין זה היה הסמינר לרבנים "מטעם" השלטונות הרוסים בשנים 1873- 1847, שהכשיר מורים ורבנים "מטעם" לבתי הספר היהודים בוילנה שנתמכו על ידי הרוסים (בכל מדינות רוסיה פעלו 2 סמינרים כאלה, בוילנה ובז'יטומיר). בצדו השני של הרחוב, רח' זאוולנה ((Pylimo 17 פנת רח' בסנוביץ' (J.Basanavičiaus ) עומד ביתו של הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי (1863-1940 ) (23). בהמשך רח' בסנוביץ' (J.Basanavičiaus) מבני ציבור חשובים נוספים: בבית מס' 18 גר ההיסטוריון שמעון דובנוב שנרצח בגטו ריגה בשנת 1941.
בבית מס' 21 ניהלה חברת אזע-טאז OZE-TOZ ,"החברה לשמירת הבריאות של האוכלוסייה היהודית" שנוסדה ע"י אברהם מקובר בשנת 1918 ויושבי הראש שלה היו ד"ר צמח שאבד ואחריו דוד ידובניק. בבניין היה בית ספר לאחיות, מכון רנטגן, טיפת חלב, שירותי בריאות לבתי ספר והוצאה לאור של 2 ירחונים: "בריאות לעם" ו-"תהיה בריא". (24) בבית מס' 23 היה בית ספר יסודי לבנים, נוסד בשנת 1915 ע"י "מפיצי השכלה" בוילנה. היה בית הספר היחידי שפעל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, משנת 1919 פעל ביה"ס מטעם "המרכז לחינוך" ,(CBK) ששפת ההוראה בו הייתה יידיש. החל משנת 1939 נקרא בית הספר ע"ש צמח שאבד, הוא פעל עד 1941. בהמשך הרחוב בבית מס' 27 גר ד"ר נחמן רחמילביץ' שהיה חבר במועצת העיר ובפרלמנט (סם) הליטאי בשנים 1916-1918. בין השנים 1935-40 הוא שימש כקונסול ליטא בפלסטין. על קיר הבית נקבע לוח זיכרון בשנת 1999. ברחוב המקביל רח' ויויוז'קו (A.Vivuiskio) מס' 18 פעל בין השנים 1933-1941 מכון איוו (YIVO ), המכון המדעי הגדול לחקר היידיש. מייסדו, ד"ר מקס ויינרייך שקל להקימו בברלין, בורשה או בניו יורק. לבסוף הקים אותו בוילנה בשנת 1924. במכון חקרו ולמדו יידיש ונאצרו בו אלפי ספרים, עיתונים ומסמכים נדירים הקשורים לשפת היידיש. עם כניסת הנאצים לוילנה הועברו חלק מהמסמכים והספרים החשובים לגרמניה, הספרים מוינו ע"י ספרני המקום שהחביאו חלק מהחומר, כיום ניתן למצוא חלקים מהחומרים גם בספריה הלאומית של ליטא בוילנה. בית איוו נהרס ונבנה במקומו בית חדש.
נ
חזור לרחוב זאוואלנא (Pylimo), ממול לבית הכנסת נבחין בבנין ורוד, בית מס' 38, היה בית החולים היהודי, נוסד בשנת 1794, שימש את היהודים בגטו הגדול מספטמבר 1941 ועד ספטמבר 1943. כיום הוא משמש כבית דירות (25). ברח' זאוואלנא (Pylimo) מס' 35 היה בין השנים 1907- 1913 בית דפוס של בוריס קלצקין שהדפיס חומרים ביידיש (26).(הסבר על בית הכנסת, ראה בפרק בתי כנסת להלן) בהמשך רחוב זאוואלנא (Pylimo) נגיע לשוק הירקות והבשר, נפנה שם שמאלה לרח' בזיליג'ון (Bazilijonų ). בהמשך הרחוב מצד שמאל שער עתיק דרכו נכנסים לרח' אוסטרא וורטא (Aušros Vartų )(27). זה אחד משערי העיר הקדומים דרכם נכנסו לעיר העתיקה, סביב השער ניתן לזהות את שרידי החומה שהקיפה את העיר.מעל השער כנסיה בשם אסטרא ברמה, שהיא הקדושה מכל הכנסיות שבעיר. לבני בספרו "ירושלים דליטא" מספר שכל מי שעבר בשער, היה עליו להסיר את הכובע, בתקופות מסוימות היו בחורים יהודיים עוברים בכוונה במקום מבלי להסיר את הכובע. כשתכנסו בשער הביטו אחורה ולמעלה ותוכלו לראות את כל קישוטי הכנסייה. רח' אוסטרא וורטא (Aušros Vartų ) הוא אחד מהרחובות היפים שבעיר העתיקה, משמאל אולם הקונצרטים ומימין כנסיות ובתים מפוארים.

נגיע לסוף הרחוב וניכנס בבית מס' 3 לחצר הפנימית,(28)
נבחין מצד שמאל לוח זיכרון על הקיר עליו כתוב בליטאית עתיקה: " הבית הזה נתרם כבית זקנים ותלמוד תורה
לקשישי וילנה, ולמטבח מרק מרכזי של חברת "משמרת
חולים" על ידי הסוחר לייב מאירוביץ' פייטלסון".
הלוח נקבע במקום זה בסוף המאה ה-19.
אם נצא מהבית ונמשיך שמאלה נראה את אולם העיר
(הסבר בעמ' 89 ) בהמשכו של האולם מתחיל רחוב שנקרא בעבר הרחוב הרחב (דברייטע גאס) כיום רחוב. Didžioji ברחוב זה במקום בו עומד בית מס' 39 הייתה בעבר חנותו הידועה של זלקין (משנת 1872) ואחר כך שימש הבניין למלון ולתיאטרון שנקרא "פאלאס", בתיאטרון זה הופיעו מיטב האומנים בשפה היידיש, ביניהם: אידה קמינסקה, אסתר רחל קמינסקה, יואנס זיגמונט וטורקוב. באותו בניין התקיימו גם הופעות אופרה של המכון המוזיקלי ביידיש. משנות ה-30 היה בבניין זה גם תיאטרון בובות. לפני מלחמת העולם השנייה פעלו בבניין זה מספר ארגונים יהודיים, ביניהם "ועד הישיבות" שנוסד ע"י הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי, וועד שדאג לכל הישיבות במזרח אירופה (29).

נחזור לאולם העיר,מאחוריו סמטה קטנה המובילה לרחוב ארקליו (Arkliµ), בבית מס' 5, היה התיאטרון של צעירי הגטו, לוח זיכרון מציין זאת על הבניין (30). מיד אחרי בניין התיאטרון נפנה ימינה לרח' כרמיליט (Karmelitų), בבית מספר 5 התגורר המשורר של שנות ה-20 משה קולבק, לוח זיכרון בשפות ליטאית ויידיש הוצב על קיר הבית בשנת 2004. (31)
נחזור לרח' אוסטרה וורטא (Aušros Vartų ( כמעט בסוף הרחוב פניה לרח' סובוץ ((Subačiaus, נמשיך ברחוב זה עד שנגיע להצטלבות רחובות, מצד שמאל אתר ארכיאולוגי בו משמרים את שרידי חומת העיר (כדאי לעלות על הגבעה ולצפות על העיר מהכוון הזה), מצד ימין ניכנס לרח' דאוסיוס (Dvasios) בבית מס' 2 (בית 3 קומות) היה בית הדפוס וחנות הספרים של האלמנה והאחים ראם שפעל משנת 1900 ועד 1940. בית הדפוס של האלמנה והאחים ראם נוסד בשנת 1799 ליד העיר גרודנה (כיום בבלרוס). בין השנים 1880-1886 הדפיסו את המהדורה הראשונה של התלמוד בצורת הדפים המיוחדים שבו, מאז כל כרכי התלמוד נדפסים באותה צורה וידועים כש"ס וילנה. בבית הדפוס של האלמנה ראם הדפיסו גם ספרות רבה ביידיש וכן עיתונים רבים. (כיום יש בבניין דפוס אחר),(32) ברח' סובוץ ((Subačiaus מס' 17 היה בית ספר יהודי מקצועי שהכשיר אלפי בני נוער יהודים למלאכות כמו חייטות, ספרות, סנדלרות, נגרות ועוד'. בית הספר הופעל ע"י האגודה "עזרה באמצעות עבודה". (33)

נמשיך ברח' סובוץ ((Subačiaus עד לפינת רח' ז'יפרונו ) Žiupronių) מצד שמאל עומד בניין שהיה בעבר מנזר וכיום משמש כבית חולים.(מס' 15 במפה בעמ' 75)ממול הבניין כיום גן ציבורי , בתקופת הגטו היה כאן ככר שנקראה ככר רוסה. במקום זה ריכזו הגרמנים בתאריכים 23-24 בספטמבר 1943 למעלה מעשרת אלפים יהודים מהגטו, דרך שער המנזר נעשתה סלקציה מי למחנות ומי להשמדה.

אם נמשיך דרך הגינה במקביל לרחוב סובוץ ((Subačiaus נעלה על דרך המובילה לשני בתים גדולים שנבנו בשנת 1897 ע"י הנדיב הברון רוטשילד כבתי מגורים לעניים שביהודי וילנה. (הבתים מסומנים ברח' סובוץ מס' 47-49). עם כניסת הגרמנים לוילנה פונו היהודים מהבתים והמקום נהפך למחנה עבודה בכפיה של ציוד כבד ונקרא ע"ש חברת הציוד ה.ק.פ. בשני הבתים שוכנו העובדים ומשפחותיהם כ-2500 יהודים.

לקראת סיום המלחמה נשלחו רוב היהודים לפונאר,
כ-400 יהודים נשארו במקום ונרצחו לפני יציאת
הגרמנים משם, גופותיהם הושלכו לבור שנחפר בין
הבתים. ליד הבור הוקמה אנדרטה ע"י י. פרנר
מיוצאי וילנה ותוכננה ע"י האדריכל ל. קפלן.
במלאת חמישים שנה לחיסול גטו וילנה (22.9.93)
חנכו את האנדרטה. בצד הבור על קיר הבית,
לוח זיכרון בארבע שפות המתאר את קורות המקום. ( 34 )

את הסיור הבא נתחיל בסוף רחוב גדמין (Gedimino), (הרחוב המקביל לנהר מול הקתדראלה) בבית מול הגן הציבורי (בצד הצפוני של הרחוב) Aukų 2a, נמצא המוזיאון של קורבנות רצח העם הליטאי. בלכסיקון המקומי הוא נקרא מוזיאון ה-ק.ג.ב.. על אבני הבית נכתבו כל שמות הנרצחים במשך שנות פעילות ה-ק.ג.ב.. נמשיך ברחוב גדמין (Gedimino)ומיד נפנה שמאלה לרחוב Gynêjų נמשיך ברחוב זה עד שנגיע לרח' לוקשקי (Lukiškių). בבית מס' 6 נמצא בית הסוהר לוקשקי. בבית הסוהר הזה נעצר מנחם בגין בחורף 1940 ע"י הרוסים לאחר שברח מוורשה מפני הנאצים. בית הסוהר שימש בחודשים הראשונים של שנת 1941 כתחנה לפני הוצאתם להורג של יהודי וילנה, משם הם נשלחו לפונאר. הרבה מהאסירים מתו בכלא מרעב, עינויים והתאבדויות.

נחזור לרחוב גדמין (Gedimino) ונמשיך לכוון מזרח לעבר הקתדראלה. בדרכנו נסתכל על הבתים המפוארים, בתי המלון והחנויות המציעות את מיטב המוצרים מכל העולם. הבתים ברחוב גדמין (Gedimino) 22-24 היו בעבר בית אחד בו היה אולם האינטלקטואלים. באולם זה התקיימו בשנת 1906 בחירות למועצת העיר (Dame), מתוך 80 נבחרים היו כ-50 יהודים, ביניהם: שמעון דובנוב, הרב חיים עוזר גרוז'ינסקי, יהודה לייב קנטור ועוד אישים רבים. בתקופה מאוחרת יותר, בית מס' 22 שימש כמלון בריסטול שאירח אורחים רמי מעלה.

ברחוב גדמין (Gedimino) מס' 34 גר בשנתו האחרונה ד"ר צמח שאבד, שפעל רבות למען הקהילה היהודית בשנים 1916-1935. הוא נקבר בבית הקברות באזראצ'ה, לאחר שבית הקברות נהרס קברו הועבר לבית הקברות החדש (קברו בשורה 28).

נמשיך לרחוב גדמין (Gedimino) מס' 11, כאן שכנו בעבר מוסדות המכון היהודי למורים (1873-1915). בין המלחמות שימש הבית כמרכז הקהילה היהודית וכסמינר למורי יידיש ע"ש ולדמיר מדם. בין השנים 1921-1940 היה שם סמינר תרבות למורי עברית, בית ספר יסודי ע"ש לזר גורביץ' ובית הוועד המרכזי לחינוך ביידיש. בשנים 1919-1941 היה בבית זה גם מוזיאון ע"ש אנסקי. הבית נהרס בשנת 1981 ונבנה במקומו בית חדש.

נפנה ליד בית מס' 18 לרחוב וילנוס ( (Vilniausלכוון העיר העתיקה. בבית מס' 15 היה לפני מלחמת העולם השנייה תיאטרון-קולנוע "הליוס". באולם התיאטרון העלתה להקת הדרמה היהודית ב- 6 ביוני 1921 את הצגת "הדיבוק". בהמשך הרחוב בבית מס' 25 היה בית הספר למוסיקה של וילנה. המנצח היהודי הידוע יאשה חפץ (1901-1987) למד בבית ספר זה בשנים 1905-1909. בשנת 2001 הציבו שלט על הבניין לציון 100 שנים להולדתו.(35)

בבית שאחריו, מס' 27 גר ד"ר נחמן רחמילביץ, חבר מועצת העיר וילנה בשנים 1916-1918. החל משנת 1918 הוא כיהן כשר המסחר והתעשייה בממשלה הליטאית. בשנים 1935-1940 הוא שימש כקונסול של ליטא בפלסטינה. בשנת 1999 הציבה עירית וילנה לוח זיכרון על הבית.

נמשיך ברחוב וילנוס ( (Vilniausעד לבית מס' 22 לפניו פניה לרח' לייג'קלוס (Liejyklos), בעבר נקרא הרחוב לודוויסארסקע. ברחוב זה בבית מס' 2 היה מחסן של יהודי בשם טרנגל. לאחר שחיסל את נכסיו בעיר ולא הצליח למכור את המחסן, הוא נתן אותו ללהקה הוילנאית (וילנער טרופר) שנוסדה על ידי נחום ליפובסקי ופעלה בוילנה בין השנים 1926-1935, בשנת 1928 מונה למנהל הלהקה משה קרפינוביץ שנרצח בפונאר בשנת 1941. באולם התיאטרון התקיים בשנת 1935 הכינוס העולמי השני של ייוו"א, במלאת עשור להיווסדו. ליד בניין התיאטרון הציל יעקב ויגוצקי, מי שהיה הנציג היהודי בסם הליטאי, קבוצת יהודים שרצו לפגוע בהם. בתקופת הגטו שימש המקום כאולם ספורט. (36)

במגרש שלפני התיאטרון היה בעבר אחד מבתי הכנסת של וילנה. בית הכנסת נבנה על ידי יהודי במאה ה-19 בשם אופטוס. הוא רצה להתקבל לגילדת הסוחרים שפעלה בארמון הסמוך למגרש, הארמון של האציל רדוויל ( .(22 Vilniauמאחר ואנשי הגילדה סרבו לקבלו, הוא בנה מול הארמון בית כנסת. הבניין נהרס יחד עם רוב בתי הכנסת בוילנה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

מעברו השני של המגרש שלפני התיאטרון שער,דרכו נעבור לרח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto), נמשיך לבית מס' 3 פנת רח' בנדיקטוס (Benediktinų), בבית זה ישבה האגודה "צדקה גדולה" שפעלה רבות בנושא העזרה ליהודי וילנה. בשנת 1903 ביקר בנימין זאב הרצל בוילנה. לפי התכנון הוא היה צריך להיפגש עם נציגי הקהילה היהודית בבית הכנסת הגדול שבחצר השולהויף, מאחר והמשטרה המקומית פחדה ממהומות, היא הפנתה אותו לבית "הצדקה הגדולה". באולם שבבניין הוא נפגש עם רבני העיר ונציגי הקהילה. שלט המציין את האירוע נקבע על הבית בפנת הרחובות.(37)
בית אגודת "צדקה גדולה"

ברח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto) מס' 5 מנזר בנדיקטי. אם ניכנס בשער נבחין על הקיר מצד שמאל שלט המציין את פועלם של שלושה חסידי אומות העולם שהחביאו יהודים במנזר בתקופת הנאצים. הנזיר שבאמצע השלט, ג'וזאס סטאקושקאס ( (Juozas Stakauskasנסע אחרי המלחמה בכל הכפרים שבאזור וילנה ואסף ספרי תורה שנשמרו על מנת להעבירם לקהילה היהודית.

(למעונינים ניתן להמשיך ברח' איגנוטובסקי (Ŝv.Ignoto) עד הסוף ונגיע לרח' דומינקנוס ((Dominkonų, נמשיך בחוב זה שמאלה ונגיע לתחילת רחוב הגאון (Gaono) ).

נחזור לרח' בנדיקטוס (Benediktinų), נמשיך עד לסוף הרחוב ונגיע שוב לרח' וילנוס (Vilnius). נפנה ימינה ונמשיך עד לרח' Islandijos . ברחוב זה בבית מס' 1 היה ביתו של הפיסקאי ד"ר יעקב ויגוצקי ששימש כיור הקהילה היהודית בוילנה בשנים 1920-1940. הוא היה גם חבר מועצת העיר בשנים 1922-1927 וחבר בסם הליטאי בשנים 1928-1930. בשנת 1941 נלקח על ידי הגרמנים לכלא לוקאשקי ושם הוא נפטר.
נ
משיך ברחוב לבית מס' 3. הבית הזה שימש בעבר (עד 1940) כתלמוד תורה בוילנה ואחר כך שימש כבית ספר מקצועי ברשת אורט עד לשנת 1941. כיום משמש הבניין כקולג' טכני למסילות ברזל. נמשיך ברח' Islandijos עד סופו נחצה את הצומת ונפנה לרח' פאמינקאלניו (Pamênkalnio), נמשיך עד לבית מס' 12, לידם מדרגות המובילות למוזיאון השואה היהודי (צריף ירוק), לפני המוזיאון אנדרטה לזכרו של הקונסול היפני סוגארה שהציל למעלה מ-6000 יהודים בעזרת ויזות שהנפיק. מאחורי המוזיאון אנדרטה נוספת לזכרו של השגריר הדני בליטא יאן זווארטדיק ( Jan Zvartendiyk) שהציל גם כן 2200 יהודים בשנת 1940 באותה שיטה. האנדרטה הוקמה ביולי 1999.(מס' 54 במפה בעמ' 95)