(2) אולם העיריה וככר העיר ("הראטושה") Town Hall Rotuŝês a. נבנה בשנת 1542, מכיל סגנונות ארכיטקטונים רבים: גוטים, בַרוק וקלסי. המקום שימש כמרכז בו התנהלו חיי השוק מסביב. הבניין שופץ ב- 1970 והוא משמש כיום כאולם חתונות, אולם לקונצרטים, יש בו משרד לרישום נישואין, ובאגף אחר יש בו מוזיאון לקרמיקה. מחסני העיריה שהיו באולמות, בזמן מלחמת העולם השנייה, נחשבו כמקום עבודה מכובד ביותר ליהודי הגטו בתקופת השואה. בככר העיר שכן גם מוזיאון החברה האתנוגרפית היהודית, היה בה ריכוז עשיר מאוד של "יודייקה". בצידו הדרומי של הככר, ליד המנזר, הייתה דירתו של הכומר ברוניוס פאוקשטיס (Paukstys) ששימשה תחנת מעבר לפליטי הגטו שהצליחו לברוח.
(3) הבזיליקה (ארכי- קתדראלה) Sts.Peter&Paul's Cathedral -Basilica Vilniaus g.1 הבזיליקה היחידה בליטא שנבנתה בסגנון גותי. נבנתה לראשונה ב-1408, נהרסה ונבנתה מספר פעמים, לאחרונה שופצה ב- 1921, הסגנון הפנימי מתאים לבַרוק ולרנסנס. יש בקתדראלה 9 מפלסים, בקיר הדרומי של הקתדראלה נמצא הקבר של הסופר והמשורר ג'ון מאקוּּליס מֵרוניס (1862-1932) (Maironis). בקתדראלה קבור גם הבישוף הראשון של ליטא מוטיג'יוס ואלנצ'יוס ( (1801-1875) (Valančius.
(4) בית פירקונס Perkûnas House Aleksote g. 6 אחד מהבתים המרשימים הבנויים בסגנון גותי צעקני במקצת, מקורי בכל ליטא. הבית נבנה בסוף המאה ה-15 ע"י סוחרים אָנזים (Hanze) . במאה ה- 19, נמצאה באחת הקירות בבנין דמות פגאנית ומאז משמש המקום כמרכז לפגאנים. (פירקונס הוא אלוה הפגאנים). ב-1844 החל הבניין לשמש כתיאטרון והוצגה בו ההצגה הראשונה של תיאטרון קובנה. הבניין שייך לקולג' הישועי. (5) מגדל הפעמונים Kaunas Carillon Vienybės a. במגדל הפעמונים מתנגנת מוסיקה מיוחדת שמבוצעת ע"י סדרה של פעמונים במגדל המפוזרים בשלוש קומות, הפעמונים מנגנים ע"י "מפתחות חכמים" שפותחו במיוחד, וההפעלמגדל מנגנים קונצרטים לפעמונים החל משנת 1
(6) פסל החרות Stature of Libert Vienybės a. הוקם ע"י הפסל זיקַארֶס (J.Zikaras ). משמש כסמל של הממשל הליטאי החל משנת 1928. האנדרטה נהרסה תחת השלטון הרוסי ונבנתה מחדש ב- 1989.
(10) הרכבל לאלקסוט ולהר הירוק קובנה היא העיר היחידה בליטא שיש בה רכבל (אין בליטא הרים). מדובר בשני רכבלים העולים במעלה ההר, משם ניתן לצפות במראה פנוראמי על העיר משני כיווני הנהר.
(11) גן החיות Zoologijos sodas Radvilėnų pl. 21, Kaunas גן החיות היחידי בליטא , בפארק אוק העתיק (Old Oak). בגן מאות סוגי חיות ממדינות שונות בעולם. טלפון: 332540 37 370 +, אינטרנט: www.zoosodas.lt
(12) כנסיה ומנזר הישועים Jesuits' Church and Monastery Rotuŝės 7 הכנסיה נבנתה בסגנון הברוק בתחילת המאה ה- 17 , כנסיה ומנזר אורתודוקסים, כיום המבנה משמש בית ספר תיכון (משנת 1990).
(14) כנסית המלאך מיכאל St. Michael the Archangel Church Nepriklausomybės Aikšte g. 14 נבנתה ב-1892 , בסגנון ניאו-ביזאנטי ע"י ארכיטקטים רוסיים. בתקופת השלטון הרוסי שימש המבנה כגלריה לאומנות. היום כנסיה קתולית.
(15) כנסית התחייה Resurrection Church Žemaiĉiq g. 31a נבנתה בשנים 1932- 1940, הכנסיה הגדולה ביותר במדינות הבלטיות. אתרים יהודיים בקובנה
בקובנה היו עשרות בתי כנסת, פנקס הקהילות על קובנה מציין כי כבר בסוף המאה ה-19 היו בקובנה למעלה משלושים בתי תפילה. רוב בתי הכנסת היו שייכים לחברות מקצועיות (חייטים, קצבים ועוד'), בתי כנסת מרכזיים היו מועטים. בסלבודקה היה בית כנסת גדול, נבנה בשנת תקל"ב (1772), לפי עדויות נכנסו בו למעלה מ-3000 מתפללים, מבנה בית הכנסת היה דומה למבנה של בית הכנסת הגדול בוילנה, הוא נהרס ואין כיום סימן למיקומו. בקובנה העיר היו כמה בתי כנסת גדולים. המסייר כיום בקובנה יכול לבקר במספר מועט של מבנים ששימשו כבתי כנסת.
(38) בית המדרש של הרב דוד שפירא Vaisiʮ.g-ve 30 ביתו של הרב היה בחצר בית המדרש, הרב דוד שפירא היה הרב של ההר הירוק. להגיע לבית המדרש, יש לעלות במעלה רח' Savanoziʮ (הרחוב המקביל לרחוב של בית הכנסת "אהל יעקב"), לפנות שמאלה לרח' A.Mackevičiaus ואח"כ ימינה לרחוב בו בית המדרש. בית המדרש סגור, המפתח נמצא אצל גבאי בית הכנסת "אהל יעקב" (משה).
מבנים ששימשו בתי כנסת בקובנה ונשארו שלמים עד היום (לא מסומנים במפה) * Muitinės g. 9 * Gedimino g. 26B * Mapų g. 18 המבנים לא משמשים כבתי כנסת ויש להם תפקודים אחרים.
(23) בית הקברות במעלה ההר הירוק - רח' ראדבילי Radvilėnq p . בית הקברות הישן של קובנה נרכש ע"י היהודים בשנת 1862, הקבורה נמשכה בו עד מלחמת העולם השנייה.(יש כמה מצבות גם אחרי המלחמה) בבית הקברות הזה נקבר רבה של קובנה הרב יצחק אלחנן ספקטור, אהל נבנה על קברו ומסביב נקברו כל בני משפחתו. לימים (1984) הועתק קברו וקבר בנו, הרב צבי הירש ראבינוביץ' לבית הקברות החדש באלקוסט. בית הקברות ברובו שרד את המלחמה, בחלק משטחו היה מחנה צבאי, כיום בית הקברות במצב מוזנח ביותר, המצבות בתוכו זרוקות ושבורות, חלק משטחו מכוסה בצמחיה עבותה, הוא משמש כמעבר לתושבים וכמקום בילוי לבני הנוער. בשנת 1991 גדרו אותו והציבו בכניסה שלט מאבן גרניט עליו נכתב בעברית ובאידיש: "בית העלמין הישן, יהי זיכרון הקדושים לעולם". (הגדר והשער נפרצו)
(24) בית הקברות בגטו סלבודקה – רח' נריס קרנטין Nerues Krantine נמצא בשכונת סלבודקה מעברו השני של גשר ורניק (Varniҹ ) שעל נהר נריס, ליד תחנת הדלק ובסמוך לתחנת כח חשמלית. בית הקברות של הגטו הוקם ב- 18 באוגוסט 1941 בעת שהייתם של היהודים בגטו, על מגרש ליד בורות השופכים והמזבלה המקומית. הגרמנים אסרו לישר את הקרקע ולהציב מצבות, אחרי השתדלויות הסכימו לסמן את מקומות הקבורה במספרים, במשך הזמן הגרמנים הפסיקו להקפיד, אז התחילו להציב מצבות עץ עם כתובית בעברית ובאידיש. אנשי "חברא קדישא" של הגטו החזיקו את בית העלמין והשקיעו בו עמל רב. הוא היה מגודר והיו בו פרחים רבים. ה"חברת קדישא" של הגטו ניהלה מיפוי שמי מדויק של הנפטרים . בבית הקברות הזה נקבר רבה האחרון של קובנה, הרב אברהם דובר כהנא שפירא, קברו בלט על פני הקברים האחרים. כמו כן נקברו בו היהודים שנותרו בגטו ונשרפו עם חיסולן הגטו בשנת 1944. כיום לא נותר במקום כל סימן, פרט ללוח גרניט עליו מצוין שכאן היה בית הקברות של גטו סלבודקה.
(26) בית היתומים מיסודו של הרב יצחק אלחנן ספקטור –Smalininkҹ g. 21 פנת J.Gruodžio כאן היה בית היתומים היהודי, שימו לב לציון השיש בפינת הבניין למעלה (כתוב בעברית).
(27) בית היתומים ( מחוץ למפה שבעמוד 122 ) - Lopselio g. בשכונת Vilijampole בית היתומים בו רופא הילדים פיאטרס באורליס, בעזרת הצוות, הצילו ילדים מגטו קובנה, בשנים 1942 – 1944. ממול הכניסה לבית ניתן לראות שתי כניסות למרתפים, שם החביאו את הילדים. בית הקברות של סלובודקה היה בשדה בסמוך לכניסה לחצר בית היתומים, במקום נשארו מספר מועט של מצבות (במעלה הגבעה), בכניסה לוח זיכרון המציין שבמקום היה בית העלמין הישן של סלובודקה. ליד לוח הזיכרון מצבה לזכרם 800 הקדושים שנרצחו בפוגרום בשני ימי ראש חודש תמוז תש"א ( 25-26.6.1941),וכנראה הובאו לקבורה בבית העלמין הזה.
(28) בית החולים היהודי - A.Jakšio g. בניין בית החולים היהודי – "ביקור חולים" בקובנה, בית החולים היהודי היה מודרני, בתקופה שלפני המלחמה היה בית חולים כללי, עבדו בו יהודים(רוב הרופאים והאחיות) וגם ליטאים. מנהלו היה ד"ר אלחנן אלכס, לימים עמד בראש המועצה היהודית בגטו (עלטעסטן-ראט). הבניין עומד כיום ללא שימוש.
(29) הגימנסיון העברי "שוואבה" - Karaliaus Mindaugo pr. 11 בניין הגימנסיה העברית של קובנה, פעל בשנים 1940-1927. בניהולו של ד"ר שוואבה, ידוע כי רמת הלימודים בבית הספר הייתה גבוהה, היה בבית הספר חותם חינוכי מיוחד, שפת ההוראה הייתה ברובה בעברית. בין תלמידי הגימנסיה למדה גם לאה גולדברג, בשנת 2010 הוסיפו על קיר בית הספר לוח לזכרה , בו מצוין שהיא סיימה את לימודיה במוסד בשנת 1928.
(30) ביתה של לאה גולדברג וביתו של ד"ר אלחנן אלקס - Kestuĉio g. 16A המשוררת לאה גולדברג נולדה ב-1911 , למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטה בקובנה. עלתה לארץ ישראל בשנת 1935. גרה בבית זה בקומה השנייה. (אין עדיין לוח זיכרון). באותו רחוב, בית מס' 16 , התגורר בין השנים 1930–1941 ד"ר אלחנן אלקס, ראש קהילת יהודי גטו קובנה (ה"אלטסטנראט"). נפטר בשנת 1944 במחנה הריכוז דכאו. על הבית הוצב לוח זיכרון.
(31) אנדרטה לרצח היהודים במוסך לייטוקיס (Lietukis ) Misko g. 9 ב- 27 ביוני 1941 נרצחו 52 יהודים בחצר המוסך של החברה הליטאית לייטוקיס, תחת כפת השמים ולעיני המון גדול של סקרנים ליטאים שצפו במחזה בהנאה. היהודים נחטפו ברחוב והובאו למוסך בידי פארטיזאנים ליטאים. תחילה הכריחו אותם לנקות בידיהם זבל וצואה שהיו מונחים בחצר, אחר כך הכו אותם גרמנים וליטאים במוטות ברזל במשך שעות רבות עד שיצאו נשמותיהם בייסורים רבים. המרצחים גם תחבו לתוך פיותיהם של מעונים אחדים צינורות,שהיו משתמשים בהם לשטיפת מכוניות ודרכם הזרימו מים לתוך הפיות עד שנחנקו. על מנת להגיע לאנדרטה יש צורך להיכנס לבית ולעבור את העמודים לכוון החצר, בסמוך לאנדרטה בית ספר תיכון, תלמידיו עוברים על פני האנדרטה מדי יום. האנדרטה עשויה מאבן גרניט עליה כתובת המספרת את פרטי האירוע.
'הפורט התשיעי'
המצודה הייתה כרויה בתוך הר הנשקף על סביבתו, ועל הקיר היחיד שהיה גלוי לעין, חלשה מערכת מוצבי שמירה. הכניסה אל המבצר הייתה מבעד לשער ברזל רחב שפנה אל הכביש. המבנה המרכזי במצודה, היה מבנה בטון דו-קומתי ובו 14 תאי מאסר, כל התאים פנו אל פרוזדור ארוך מרושת בסבכות פלדה. מהקומה השנייה של המבצר הוליכה רשת סמויה של מחסנים ומנהרות תת-קרקעיות עד סמוך לחומה החיצונית. המצודה הייתה ממוקמת במרכז של מתחם גדול דמוי טרפז בגודל של (220 110 ) מטר, אשר הוקף בתעלה, ובוצר ע"י חומת בטון שהתנשאה לגובה 6 מטר , מעליה נמתח גדר תיל. "הפורט התשיעי" נזכר בהקשר לתקופת השואה בנשימה אחת עם "פונאר" ו"באבי-יאר" כסמל לאתרי ההריגה שבהם נרצחה האוכלוסייה היהודית. "הפורט התשיעי" נבחר כאתר הרג מרכזי בהתאם לתכנון מוקדם כחלק מתכנית "הפתרון הסופי" של הבעיה היהודית. לקראת הכנת האתר להרג המוני פונו, בפקודת הגסטאפו, כל האסירים שהוחזקו במצודה לבית הסוהר המרכזי בקובנה. לשם חפירת קברי הענק הובאו אל "הפורט התשיעי" כאלף שבויי מלחמה רוסים, והוכרחו לחפור 14 בורות ענק דמויי תעלה – רוחב כל בור 3 מ' , עומקו 2 מ' , ואורכו כ-100 מ' . כל חפירה נועדה להכיל כשלושת אלפים גופות. בתום העבודה הוצאו להורג כל האסירים שנותרו בחיים. הקרבה שבין "הפורט התשיעי" לפרבר סלובודקה בו הוקם גטו קובנה, הייתה, כנראה, הגורם לבחירתו כאתר ההרג המרכזי באזור זה. היהודים הובלו בקבוצות של 500 איש, במרווחים של לפחות 2 ק"מ אל מקום ההוצאה להורג. האחריות הכוללת לארגון הרצח ההמוני הייתה נתונה בידי מטה משטרת הביטחון הגרמני בליטא, אולם מעורבותם העמוקה של בני העם הליטאי בהשמדה באה כאן לביטוי קיצוני. הרצח ב"פורט התשיעי" החל מספטמבר 1941 ונמשך עד לאקציות הילדים והזקנים, רצח אנשי המשטרה היהודית במרץ 1944, ולמשלוח קבוצת יהודים שהגיע ממחנה דראנסי שבצרפת במאי 1944. עד לתחילת חודש נובמבר 1943 נרצחו היהודים מקובנה וסביבתה וגם יהודים שהובאו למקום ממרחקים (גרמניה,אוסטריה,בוהמיה ומורביה), ונקברו בבורות. החל מ-1 בנובמבר 1943 החל מבצע טשטוש העקבות והחלו לשרוף את כל הגופות שבבורות. ביצוע עבודת הוצאת הגופות ושריפתם נעשתה ע"י 64 יהודים – אסירים כעובדי כפייה באתר ההרג. בליל ה-25 בדצמבר 1943 התקיים מבצע בריחה של הקבוצה, רובם נהרגו בבריחה, 28 מהם הצליחו להגיע למקום סתר. בבורות המוות שנחפרו סביב ה"פורט התשיעי" נרצחו בשנים 1941 – 1944 כ- 45,000 נפש, בהם קרוב ל-30,000 יהודים. מאז תום מלחמת העולם השנייה ובמשך כ-40 שנים, התעלמה ההיסטוגרפיה הליטאית (שהוכתבה על ידי הסובייטים) מזהותם היהודית של מרבית הקורבנות שנרצחו ב"פורט התשיעי", כמו גם מיהדותם של מארגני הבריחה ומשתתפיו. בשנת 1958 החליטה מועצת השרים של ליטא הסובייטית להקים בשטח "הפורט התשיעי" מוזיאון ל"קורבנות הפשיזם בליטא". בשנת 1959 נפתחו שעריה של המצודה כאתר הנצחה לגבורה הסובייטית. שינוי התצוגה ב"פורט התשיעי" עם חידוש העצמאות הליטאית ביטא את הקו ההיסטוריוגראפי החדש. במקום נפתחו שתי תצוגות: תצוגת קבע המוקדשת לתולדות העם הליטאי ולסבלו בתקופת השלטון הסובייטי, ותערוכה נוספת (במצודה) תחת הכותרת: "הטרגדיה של יהדות ליטא",בנוסף לכך הוקדשו חדרים מיוחדים לבריחה ולאקציה הגדולה. ליד בורות המוות הוקמה אנדרטה מרשימה לזכר הקורבנות שנרצחו שם. היא מורכבת משלושה חלקים המסמלים רצח, מאבק וניצחון. בדרך לאנדרטה הוצב לוח זיכרון גדול ועליו כתובת בחמש שפות:ליטאית, עברית, יידיש, אנגלית ורוסית. בכתובת נאמר: "במקום זה רצחו הנאצים ושותפיהם יותר מ-30,000 יהודים מליטא וארצות אירופה בשנות השואה תש"ב-תש"ד". מועדי הביקור במוזיאונים של ה"פורט התשיעי": בימים א' , ג – שבת 1000 – 1800, ביום שני סגור. טלפון: 37377750 370 + מחיר כניסה: למוזיאון החדש (הליטאי) : מבוגר – Lt 5, ילד – Lt 3. למצודה (היהודי) : מבוגר –Lt 5, ילד - Lt31. ניתן לקבל הדרכה במקום בשפות שונות.
האנדרטה בפורט השביעי
(36) ה"פורט הרביעי" Kainiečiҹ 25 ליד הפורט הוקמה אנדרטה ועליה הכתובת בעברית ובליטאית: "פה במבצר הרביעי, רצחו בשנת 1941 הנאצים והעוזרים המקומיים בערך 4000 יהודים. ב-18 באוגוסט בלבד נרצחו יותר מ-500 אסירים משכילים של הגטו היהודי בקובנה".
(37) בית סוגיהרה (מוזיאון) – Vaižganto g. 30 סוגיהרה היה הקונסול היפני בליטא בשנים 1939-1940 . יחד עם הקונסול הדני הוא הציל יהודים רבים על ידי שהנפיק להם ויזות שאפשרו יציאה מליטא דרך ברית המועצות. הוא עשה זאת למרות סירובם של שלטונות יפן. בבית הזה התגורר סוגיהרה עם משפחתו, כאן היה גם משרדו. כיום נפתח מוזיאון קטן המתאר את סיפור ההצלה. שעות הפתיחה: בחודשים נובמבר – אפריל, בשבת בין השעות 11.00-15.00, ביום ראשון בהזמנה בלבד. בחודשים מאי – אוקטובר, בשבת בין השעות 10.00-17.00, ביום ראשון בין השעות 11.00-16.00. כרטיס כניסה – Lt 10 למבוגר ו- Lt 5 לתלמיד.