תגובות רבות ובצדק, היו על התנהגות התלמידים בהצגה "גטו".
יש הטוענים שההתנהגות הזו נובעת בעקבות ה"כיבוש" והאלימות בשטחים.
יש הטוענים שהדבר נובע מהאופי האלים שלנו כדוגמא: ההתנהגות במגרשי הכדורגל וכו'.
ויש הטוענים שהדבר בא בעקבות כשלון חינוכי של מערכת החינוך שלא חינכה כראוי את התלמידים.
אבל אספקט נוסף בכל התגובות האלה לא צוין, וזה ההתייחסות אל המחזה עצמו. המחזה בא לתאר ולשקף את החיים שהיו בגטו וילנה בזמן השואה, ומה שמוצג על הבמה הוא למעשה מחזמר שמי שאינו ממש בקי בהיסטוריה של השואה, קשה לו לראות ולהבין את הקשר בין המוצג על הבמה, ועל מה שקרה באמת בשואה שבכל מקרה לכל אחד מאיתנו צריך להיות איזה שהוא מושג מינימלי על כך.
אדם שבא לראות מחזה שמטפל בתקופה היסטורית, בדרך כלל אינו קורא ספרים על התקופה ההיסטורית הנדונה.
בדרך כלל הוא מקבל את האינפורמציה על התקופה במהלך המחזה לפי השקפתו האישית של המחבר שכתב את המחזה.
לדוגמא, להבדיל, שהולכים לראות את "יוליוס קיסר" של שיקספיר מספיק לראות המחזה עצמו, ולקבל מושג על תוכן המחזה, ללא צורך לקרוא ולדעת את ההיסטוריה של רומא העתיקה.
מחזה זה כפי שציינתי מקודם הינו מחזמר שלא ברורים בו האירועים שקורים ומה הקשר שלהם לשואה, ואדם ללא ידע בהיסטוריה של השואה פשוט כנראה לא מבין מה קורה על הבמה.
על הבמה מסופר על תיאטרון שהיה קיים בגטו בתקופת ההשמדה, והנחת המחזה היא שמדובר פה במרד רוחני נגד הנאצים.
קשה למי שלא בקי בחומר להגיע למסקנה משונה זו.
הגיבור מנהל הגטו גנץ שהינו למעשה משת"פ מוצג כגיבור חיובי שמתמקח עם הגרמנים על מספר היהודים שהוא צריך למסור להשמדה ומצליח להוריד את מספרם מ – 800 איש ל – 400 איש והרי זה נראה "כהישג גדול".
שרים במחזה את שיר האינטרנציונל (המנון תנועת הפועלים האוניברסאלית) ומונפים דגלים אדומים שבאים לבטא את האידיאולוגיה של תנועת הבונד שהייתה תנועה סוציאליסטית ודגלה באחוות עמים ובסולידריות בין מעמדי הפועלים בארצות השונות, דהיינו, בין מעמד הפועלים (הפרולטריון) הגרמני ובין מעמד הפועלים היהודי, ולא ברור מה הרלוונטיות של זה למצב הקטסטרופלי שהיה בגטו, שהסולידריות המעמדית בין הפרולטריון הגרמני והיהודי התבטאה בכך שהפרולטריון הגרמני רצח את הפרולטריון היהודי, ומה לסולידריות הזו ולמצב בגטו ולתיאטרון שהיה קיים בו.
בסוף המחזה הנאצי רוצח את היהודים, ולפי התנהגותו שמתוארת במחזה לא ברור למה הוא רוצח אותם.
לכן אדם שאינו בקיא בהיסטוריה של השואה, ובמיוחד בהיסטוריה של השואה של גטו וילנה, והתכנים מבולבלים ואינם ברורים לו, קשה לו לעקוב אחרי התכנים.
אין באמור לעיל בשום פנים ואופן הצדקה להתנהגות המחפירה של התלמידים, אלא יש לבדוק כיצד בדיוק הכינו המחנכים את התלמידים להצגה, ולא מספיק ללמד את המושג שואה, כדי להבין באמת את מה שקרה יש ללמוד ולהבין יותר לעומק את המורכבות של השואה.
אני כותב את דברי אלה כניצול גטו וילנה שחי את החיים בגטו "על באמת" ולא מחזה.
ש. דניאל.
