וולוז'ין (וואלאשין) vishnevo,Valozhin,Wolizin,Woloschin) Volozhin
העיירה וולוז'ין משמשת כמרכז אזורי במחוז מינסק. שוכנת על הדרך שבין מינסק לווילנה וליד הכביש המהיר שבין מינסק לגרודנה.
נוסדה במאה ה-15 ורוב השנים הייתה בבעלותו של הגרף טישקביץ'. יהודים הגיעו לוולוז'ין לצורך מסחר כבר במאה ה-16 וגרו בה יחד עם הגויים. החל מהמאה ה-19 התפרסמה וולוז'ין בגלל הישיבה הגדולה והחשובה שנפתחה בה, ישיבה שהשפיעה על חיי היהודים בכל מזרח אירופה.
וולוז'ין נמצאת במרחק של כ-5 ק"מ מהכביש שמחבר בין הבירות מינסק ווילנה, כ-75 ק"מ מצפון מערב למינסק. היא נמצאת בבקעה שמסביבה גבעות המקיפות אותה. נהר וולוצ'ינטה (Volcnka) חוצה אותה. האדמות שמסביבה פוריות ומשמשות לתושבים לצורכי חקלאות ומראה. מספר התושבים בעיירה כ-11.500.
משערים שהיהודים התיישבו לראשונה בוולוז'ין במחצית השנייה של המאה ה-16. במסמכים ראשונים שנמצאו, מספר היהודים בוולוז'ין בשנת 1765 היה 383. כמאה שנים אח"כ הגיע מספר היהודים לכ-600, והם היו למעלה מ-50% של האוכלוסיה בעיירה. מספרם של היהודים הלך וגדל, בסוף המאה ה-19 הגיע מספרם לכ-2500 יהודים מתוך 4500 תושבים בסך הכל (54%) ובין שתי המלחמות, בשנת 1931 הגיע מספרם לשיא של כ-5600 יהודים מתוך 6361 תושבים, כך שהיהודים היו רוב מוחלט בעיירה (88%).לקראת מלחמת העולם השנייה פחת מספרם והגיע לכ-3500.
שמה של וולוז'ין בעולם היהודי התפרסם בעיקר בזכות הרבנים החשובים שכיהנו בעיירה ובעיקר בזכות הישיבה הליטאית הראשונה שנפתחה בעיירה ע"י ר' חיים מוולוז'ין (איצקוביץ') בתחילת המאה ה-19.
עוד לפני הקמת הישיבה כיהן בעיירה ר' אריה לייב גינזבורג (1785-1695), בעל ה"שאגת אריה". בזמן כהונתו נבנו בוולוז'ין שני בתי מדרש ובית כנסת גדול, יורשו בכהונת הרבנות היה ר' חיים, (1749-1821), תלמידו של הגר"א, מחבר "נפש החיים" ו"חוט המשולש" ומייסד הישיבה בוולוז'ין.בתקופה בה נלחם נפוליון באזור (1813), קיבל ר' חיים כתב חסות מהמושל הצבאי, המבטיח להגן על הישיבה ובתי הספר היהודיים וסיוע הצבאי במידה ויהיה
למרות היותה של הישיבה בוולוז'ין לא שפר מצבם של היהודים שם. רובם גרו בבתי עץ שנשרפו לא פעם בשריפות הרבות שפקדו את העיירה.
ב-18 במרץ 1921 עבר השלטון בוולוז'ין מהסובייטים לפולנים. לאחר תקופה קצרה התייצב השלטון והחיים נכנסו למסלולם. באישור השלטונות הפולניים נערכו בחירות לוועד הקהילה, חיים ציבוריים תוססים התקיימו בין שתי המלחמות, גם פעילות ציונית תוססת התקיימה בוולוז'ין ע"י רוב המפלגות הציוניות . הציונים עסקו גם בטיפוח התרבות היהודית והחינוך של ילדי המקום. ב-1925 נפתח בוולוז'ין בית ספר עברי בן שבע כתות "תרבות", למדו בו 120 תלמידים. בערך מספר דומה של תלמידים (בעיקר בנות) למדו בבית הספר היסודי הפולני, בו הם היוו למעלה משליש מן התלמידים. בסוף שנות ה-20 נפתח גם בית ספר יסודי של המזרחי, ובשנת 1935 נפתח בוולוז'ין בית ספר לבנות חרדיות של רשת "בית יעקב". תלמידים יהודים למדו גם בגימנסיה המקומית ובבית ספר תיכון למסחר.
ב-17 בספטמבר 1939 נכנסו הסובייטים לוולוז'ין, בעקבות ההסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם בין הרוסים והגרמנים. הסובייטים הנהיגו בעיירה, כפי שעשו בכל המקומות, סדרים חדשים. התעשייה הולאמה, המסחר הפרטי נהפך לממשלתי, בית הספר "יבנה" נסגר ובית ספר "תרבות" נאלץ להחליף את שפת הלימוד לאידיש ואח"כ לרוסית.השלטונות הרשו לקיים תפילות בבתי הכנסת , אך אסרו על כל ארגון קהילתי.
ב-22 ביוני 1941 הפציצו הגרמנים את וולוז'ין וחמישה ימים אחרי כן כבשו אותה. כבר ביום הראשון לכיבוש הם רצחו 25 יהודים, ועם כינונה של המשטרה המקומית החדשה בראשותו של עו"ד סטניסלב טורסקי , נאסרו שמונה יהודים אנשי האינטליגנציה והוצאו להורג. בתחילת חודש יולי הוקם יודנרט בראשותו של יעקב גרבר, הוטלה חובת בחודש אוגוסט 1941 הוקם גטו בכמה רחובות קטנים, לשם נדחסו בצפיפות איומה כ-3500 יהודי וולוז'ין והסביבה. לאחר שהטילו על היהודים משימה שהם לא יכלו לעמוד בה, התבקשו כל היהודים להתרכז בבית הקולנוע המקומי ב-4 בנובמבר. במקום נלקחו כמה מאות גברים , הובלו בקבוצות לקסרקטין פולני נטוש מחוץ לעיירה ושם נורו למוות, ראש היודנרט יעקב גרבר היה בין הנרצחים. אחרי האקציה הראשונה, הקטינו הגרמנים את שטח הגטו, מינו ראש יודנרט חדש והמשיכו במדיניות הדיכוי. הטלאי הצהוב והחלו גיוסים לעבודות כפייה.
ב-10 במאי 1942 כיתרו הגרמנים והמשטרה המקומית את הגטו, ריכזו את היהודים ברחוב אחד והובילו אותם לנפחיה גדולה, קציני הס.ס התמקמו מול הנפחייה וירו לעבר היהודים. בין היהודים התגלתה מחלוקת, כאשר הרב ראובן חדש מהולשאני שהיה כלוא בין היהודים קרא ליהודים לפרוץ החוצה ולהסתער על הרוצחים, בעוד שהרב ישראל לונין, שהיה גם כן בנפחייה, התנגד לכך. עם רדת החשכה התחילו להוביל קבוצות של יהודים למבנה ריק שליד בית הקברות , שם רצחו אותם. בסך הכל נרצחו בלילה ההוא כ-1500 יהודים.
באקציה שהייתה בגטו ב-29 באוגוסט 1942 , היהודים נרצחו ברחובות, פרט למספר בעלי מלאכה שהגרמנים השאירו אותם וגם הם נרצחו לאחר שנה, באוגוסט 1943. כל היהודים שברחו ליערות ולא חזרו לגטו, הצטרפו ליחידות הפרטיזנים הסובייטיות ולגדוד הפרטיזנים של האחים ביילסקי. רובם נהרגו בפעולות שונות. על פי עדות אחת, נותרו בסך הכל 12 מיהודי וולוז'ין ששרדו לאחר המלחמה.
וולוז'ין שוחררה ע"י הצבא הרוסי ב-5 ביולי 1944.
הרחבה:
ישיבת וולוז'ין : http://www.daat.ac.il/daat/chinuch/mosdot/volozin-2.htm
